לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי


הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2008

רדיו


בתי היונקת במרץ, בת השנתיים, התחילה למזמז אותי בפטמה (הזכורה לטוב מימי הסקווש העליזים) בזמנהּ החופשי.
אני מזיזה לה את היד בעדינות (קוראים לזה "תקיפות אדיבה") אומרת (ב"מאור פנים") שלא נעים לי ומציעה לה ללטף משהו אחר. הורות רגועה, ללא כפייה, ללא גבולות. היא מלטפת את הבטן והפופיק באופן מתוק מאד.

אלא שלפעמים אין לאן ואיך לברוח. רק השבוע החזקתי אותה ועוד חמישה תיקים והלכנו למקלחת בקמפינג, אני עם המגבת בין השיניים, ומליון יתושים אוכלים את שתינו. אין איך לעצור, אין לאן לברוח, ואז זאתי מתחילה להחליף לי תחנות, כוס אמהּ. אני מחישה צעדיי ומקללת בלב...
"כאן רדיו דמשק... קחחח... סיידתי סיידתיקום... קחחח... אם תלכי מי יחבק אותי ככה?... קחחח!!!..." כל האנטנות מזדקפות לי בחוסר אונים.
אני חושקת שיניים (מזל שיש מגבת) ומתחרפנת בלב.
בפעם הבאה, שוב תקיפות אדיבה ומאור פנים.

או נבוט. מה שיבוא קודם.
נכתב על ידי , 13/7/2008 04:58   בקטגוריות חיים קשיי הקיפוד, משפחתי וחיות אחרות, איסתרא בלגינא  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: נקבה

MSN: 

תמונה




194,916
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משפחתי וחיות אחרות , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקיפוד כזה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קיפוד כזה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)