אז ככה.
מזמן (אבל מזמן) לא ראיתי סרט טוב באמת. האחרון שראיתי היה צ'יקן ליטל, והוא היה... איך לומר... די רע. אפילו זאק בראף לא עזר ולמעשה הקול שלו נשמע די לא מתאים לאפרוח נוירוטי עם ראש ענק.
מזמן (אבל מזמן) לא אכלתי במסעדה טובה באמת. כן כן, אפילו השכונתית האלמותית החליפה את השפים הגאונים באיזה כוכב עולה בשמי הקולינריה (מישהו עם נסיון בשמים עטורי כוכבי גומיו) שבמלוא הכנות משעמם לי את הצורה עם הקלמארי המושלמים שלו.
מזמן (אבל מזמן) לא קראתי ספר טוב באמת. אפילו את ג'אספר לא בא לי לפתוח ואני מחכה לשלישי. לבושתי, הספר האחרון שקראתי מכריכה לכריכה בנשימה אחת ובהנאה מופלגת היה הארי פוטר.
מזמן (אבל מזמן) לא הייתי בחופשה טובה באמת. האחרונה היתה לפני כמעט שלוש שנים (מצמרר) בניו זילנד, שם התחתנו, קפצנו ממטוסים ועשינו כמה מהטרקים היפים בעולם. היתה חופשה באמת טובה. אבל מה, מזממממאאאאן...
מזמן לא קיבלתי מסאז' טוב, לא יצאתי לפיקניק, לא עשיתי אמבטיה מפנקת, לא למדתי משהו מרתק, לא לימדתי, לא צחקתי כמו שצריך, ככה ממעמקי הבטן, לא רכבתי על אופניים, לא נסעתי ברכבת, לא שכבתי בדשא בלי קקי של כלבים וסתם נהניתי לי מקרני שמש אביבית.
זוהי הודעה מוקלטת לפטרונית האומנויות שלי שקנתה לי פרו:
הלנצח רשעים יעלוזו?! לא ינום ולא ישן שומר ישראל, לא כל הנוצץ זהב, כל כלב בא יומו, ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר???
ובמילים פשוטות: תודה רבה נשמה שלי, אני עכשיו אשב יום יום ואנסה להפיק פניני חוכמה כדי לא להשחית את כספך לריק, כולי תקוה שלא אאכזבך. חן חן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
