הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

העבירו לי שרביט. החלטתי לשדרג אותו ללייט סייבר, כמו של אנאקין סקייווקר, א.ק.א. דארת' ווידר. (בלי חלילה להמעיט מכבודו של השרביט שהועבר)

צריך להסביר? לא יודעת, נראה לי שכולם כבר יודעים, זה מתפשט כמו מגיפה זה.

קבלו.

1. היה קבור לי סוגר של עגיל מזהב בתוך התנוך במשך עשר שנים. אף אחד (כולל אני) לא ידע מה פשר הגוש עד שהוחלט להוציא אותו בניתוח מינורי.

2. אני כוססת ציפורניים. מה זה כוססת... עד הבשר. האמינו לי, לא ראיתם דבר כזה. זה באמת דוחה. שבלול קורא לאצבעות שלי "נקניקיות" כבר חמש עשרה שנה לפחות. בכולופן, אני על העגלה כבר כמעט חצי שנה. יש לי ציפורניים נעימות מראה (שמתחילות הרבה יותר מדי עמוק בתוך האצבע, אבל מי סופר) וזה מאבק יומיומי. אז זה לא שאני לא כוססת, אני כוססת, בלי ציפורניים.

3. אחד מקרוביי המידיים, הוא דמות מאד ידועה בחוגיו. אפילו נערצת.

רציתי לתת לזיגפריד ולסוס, אבל נדמה שאני מאחרת בנשף.

קחו: שבלול'קה, סוס'קה בכולזאת כי היא לא מעבירה הלאה, ותמרי, כי היא פרטית כזאת בזמן האחרון.

למקרה שכבר סיפרתי על העגיל (זה לא נדיר בגילי) קחו עוד אחד, עליי:

1 ב'. יש לי כתם לידה על שד ימין. עם נקודות חן חמודות. הוא עושה יופי של הדגמת דיאגרמות ון אור קולית, אבל לא הרבה זכו לראות אותה.

תדהמה במערכת ישראבלוג כאשר וידוי מדהים של ברוטוס מתפרסם בשנית.

לא חלפו עשרים וארבע שעות מאז ההכפשה הפומבית שלי, והנה הוא מכה שנית.,

הנה הוא ממציא סיפורים מצוצים מן האצבע חסרי כל שחר ומלאי שגיאות כתיב.

באותה העת בצידה השני של העיר, עוד לא יבשה הדיו על הנייר שהציג את וידויו החושפני הקודם, וכבר מכה ברוטוס שנית עם וידוי מצמרר מעברו.

"נולדתי בלי אבר מין גברי" כותב ברוטוס. "גודלתי במשך שנתיים כבת" -  הוא ממשיך לתאר בכאב. בוידוי הוא מספר גם איך אמו התעמרה בו, איך בוצע בו ניתוח בשוק השחור על ידי דוקטור פלקוביץ' המכונה גם "הקצב מאור יהודה". הסקופ, כרגיל, של קיפוד כזה, כתבתנו הזריזה עם האצבע על הדק המצלמה, מהר-מהר בטרם מתעדכן הבלוג ומתחרט כותבו.

תגובתהּ האמיצה של שלומית לנסיונותיו של מוזטל לחמוק מנדר הליקוקוס שלו.

כל מילה בסלע.