הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

אתם יודעים, בוודאי, מה ההבדל בין שלומיאל לשלימזל. נכון?

שלומיאל זה אחד כזה שתמיד נופלים לו דברים מהידיים.

שלימזל, זה זה שהדברים נופלים עליו.

אז יש אחד אצלי בעבודה, עלם חמודות להפליא. אלא מה, לפעמים הוא נתקל ברגעי שלומימזליות שכאלה... (שלומימזל, איחוי של שתי המלים שהרגע המצאתי, זה אחד כזה שהאוכל נופל לו על החולצה של עצמו.)

לכל אחד אצלנו יש לאפטופ, שרובנו לוקחים הביתה לסופ"ש. כך גם שלימי.

יום ראשון אחד הוא קם שמח וטוב לב, חבש את כובעו, נעל את מגפיו ויצא בדרכו הארוכה אל העבודה.

משהגיע, התיישב במקומו, ארגן את חפציו, הניף ידיו בתנועת הקלדה אל האויר, וקפא על מושבו.

המחשב לא היה שם.

הוא השאיר אותו בבית.

מסכן.

לקח את עצמו, ירד אל החניה, הניע, ונסע חזרה, בדרכו (הארוכה) הביתה.

משהגיע, חנה את מכוניתו, ניגש שורק ותכליתי אל דלתו, פשפש בכיסי מכנסיו, טפח על חזהו לחפש בכיסי החולצה, חיפש בכיסי מעילו, ואין.

הוא עמד לרגע, מפשפש במחשבתו, וניגש לחפש במכונית.

המפתחות לא נמצאו.

פשפוש נוסף בזכרונו העלה שחלק מרוטינת הבוקר שלו במשרד, היא להכניס את צרור המפתחות הגדול שלו למגירת השולחן בעבודה.