הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

בשבוע שעבר הייתי בחתונה של מצ'ופי. ישבתי ליד קושינסקי האגדי ושוחחנו לנו, על דא ועל הא.

איזה איש מופלא. מסתבר שאת סיפור הפודינג שסיפרתי לכם, הוא לא כל כך זוכר.

אבל בלי שום קשר, הליזארד-מן, סיפר את אותו הסיפור בדיוק, בהתרגשות גדולה, רק שהוא טוען בתוקף שהוא היה בשולחן ולא מצ'ופי, ושהשובב היה לנגר ולא אז'ה, ושהמדובר היה בשני פודינגים ולא בשלושה. סיפור אמיתי!

היסטוריה, אני אומרת, לא נבחנת בפרטים הקטנים.

ועוד אני אומרת.. קושינסקי יישאר קושינסקי. על אף העובדה שהוא רזה כמקל, שרירי, וכמעט מחוברת באופן מלא (חוץ מגליצ'ים קטנים שאולי זה לא המקום לפרטם) מדובר באיש רב חן, אב לשתי בנות קטנטנות המאכילן קממבר מדי בוקר. עם שפתיים עבות ואזניים גדולות כתמיד.

היו קטעים. באמת. אולי זה לא המקום לפרטם.

או פרק קי"ז ובו קושינסקי פונה אל הפשע.

תק"פ: מרגנית, מצויינות, קושינסקי, גולני, משקה.

[אין לכם מה לקרוא את זה בלי לקרוא את מעלליו הקודמים של קושינסקי. זה חיוני להבנת הדמות. הכי חיוני: "קושינסקי" ו"גולני". אם אתם לא קוראים, אני מסירה מעצמי אחריות בכל הנוגע להבנת הקטע ולהתגלגלות מצחוק ממנו.]

אמש שוחחתי עם ידידי היקר מצ'ופי. מן הון להון, שיחתנו נסבה לשיחה על כתיבה ומכתיבה לסיפורים מהתיכון, ומשם, בלי הרבה שהיות, לסיפור על קושינסקי שטרם סיפרתי לכם.

מאחר שגדלנו בפנימיית המכון לחקר המחונן, מן הסתם, היה בה חדר אוכל. בחדר האוכל שלטה ביד רמה אסתר'קה. מי שהיה מיודד איתה, זכה להטבות דוגמת בורקס סודי נוסף מתחת לשולחן ולחביבים עליה ביותר, אפילו פְרִיקָסֶה נוסף אחרי שכולם התפנו מהתור ואיש לא ראה.

יום אחד, ישבו שלושת הידידים, קושינסקי, מצ'ופי ואז'ה לסעוד את ליבם. וקושינסקי הבחין שאז'ה, נער צעיר, צהוב תלתלים וגדל מידות באופן מיוחד, נושא על מגשו, לא אחד, כי אם שלושה פודינגים. למותר לציין, שאז'ה, לא היה מחביביה של אסתר'קה.

אז הוא שאל.

"אז'ה, איך זה שיש לך שלושה פודינגים?"

אז'ה, שהיה גם שובב לא קטן, לא התכוון להגיד לקושינסקי שהוא פשוט פילח אותם מתחת לאפהּ הבוחן של אסתר'קה. אז הוא אמר לו "מה זאת אומרת? פשוט לוקחים. לך לאסתר'קה, וקח."

קושינסקי קם, הסתובב על עמדו, וצעד לעברה של אסתר'קה.

אז'ה ומצ'ופי המזועזעים הביטו בתאונה-המחכה-להתרחש הזאת באוחזם את ראשם ביאוש.

במקום לגשת לפודינגים ולקחת אחד הוא ניגש לאסתר'קה והחל לפטפט איתה! - משהו בחיווט של המעגלים שלו היה כנראה לקוי באותו היום. חשמל סטטי אולי.

כשהוא חזר, אז'ה כמעט והסתתר מתחת לשולחן מחמת מבטיה הרושפים של אסתר'קה שחצו את רחבת חדר האוכל.

"דביל! מה? שאלת אותה?!" - שאל אז'ה המזועזע.

"כן." - אמר לו קושינסקי מאטר-אוב-פאקטלי. "היא אמרה שלכל אחד מגיע פודינג אחד בלבד".

"הלא ברור שזה מה שהיא תגיד!" - אמר לו אז'ה. "אתה לא אמור לשאול, אתה אמור לקחת בלי שמרגישים! ל-פ-ל-ח קושינסקי. מבין?"

"אה." - אמר לו קושינסקי. מבטו השתהה עוד רגע קט על עינייו של אז'ה, ואז הוא הפנה מבטו אל מגשו והמשיך לאכול את הארוחה שלו.

ישבו להם שני החברים מצ'ופי ואז'ה פטפטו פטפוטים, חקרו פונקציות והליצו הלצות, ובתום הארוחה, ניגש אז'ה לאכול את הפודינגים המיוחלים.

ו

מה הוא רואה?

קושינסקי אוכל בהחבא כבר פודינג רביעי.

האחד שלו, ואת שלושת האחרים, של אז'ה, הוא לקח בלי שהוא הרגיש.

פי-ל-ח לו, מה שנקרא.