מהי מוזיקה בשבילך? איזה תפקיד משחקת המוזיקה בחייך?

מוזיקה זה 'חושרמוטה של דבר.

איזה להקות את אוהבת לשמוע? לאילו סוגים של מוזיקה את מקשיבה בד"כ?

רוב הדברים שאני מקשיב להם נשמעים כמו אפגני מסורס שהתיזו לו אציטון לעיניים, כשברקע מקהלת כנסייה שחורה עם טחורים שעולים באש. וכן, אני מודע לכך באופן כואב מאוד.

בהתבססות על השאלה הקודמת, איזה סוג מוזיקה הוא האהוב עלייך ביותר מכולם?

בהתבסס על השאלה הקודמת, סוג המוזיקה האהוב עליי כרגע הוא רעש שנשמע כמו דביבון סכיזופרני שמנוסר לשניים בעזרת מסרק כינים בזמן שברקע פועלת מכונת כביסה מלאה במסמרים חלודים.

גריינד לפנים. /m\

[מי ילד יצירתי של אמא?

ומי חוזר על עצמו כבר כמה פוסטים?]

איזה סגנון מוזיקה, לדעתך, מתאים במיוחד לבלוגרים? האם בלוגר אמיתי מקשיב בעיקר לרוק, לדעתך?

בלוגר צובע את הפנים שלו באיפור מגוחך, יוצא לרחובות ושורף בתי כנסת תוך כדי שמיעה בלופים של The Final Countdown של Europe בטייפ ענק שהוא מניח על הכתף.

נו, אתם יודעים, טייפ כזה של כוּשים משנות השמונים.

אלו זמרים או להקות את שונאת במיוחד? אלו לעולם לא תשמעי?

מה אתם רוצים?

אני חושב שאהרוני יכול היה להיות אחלה זמר.

יש לו לוּק מושלם.

הגבות, והכל.

מה דעתך בנושא הורדת מוזיקה מהאינטרנט? האם את מורידה מוזיקה, או קונה דיסקים בחנות?

מעטים האמנים ששווים בזבוז כסף משווע שכזה.

וכן, אני פיראט, אני מוריד מוזיקה.

יארר, הגבירו את הקצב לשישים ק"ב לשנייה, יוּ סקרווי דוֹגס.

ממש אין לי כוח לזה.

ללמוד, לקום, לעשות דברים.

שום דבר לא מעניין. איבדתי את היכולת להתרכז בדברים. אני לא מצליח לקרוא. אני לא מצליח לצייר. אני לא מצליח לכתוב פוסטים [!]. איבדתי את כל היכולות שלי שלא מסתכמות בבהייה והזלת ריר. אין לי כוח לארגן דברים לעשות או להזיז את התחת שלי מעבר למסלול הקבוע של חדר שינה-מטבח-חדר מחשב.

ניחא.

טוב, וזה היה המרחב האישי שלי לפוסט הזה.

+ רווח טוטאלי של מאה ושישים שקלים חדשים [תודה, סבתא, שהבאת אותי עד הלום, ואבא, כי אתה היפי, וכאלה]

+ לילה ביזארי להחריד בת"א, שכלל בתוכו- כמו שליור כבר טרחה להסביר- ערסים מסוממים שבירכו אותי לשנה החדשה ונישקו לי את השיער, מסיבה עם מוזיקה גרועה, אגוזי קוקוס בעלי פנים ו-ווסטים זוהרים, מזרחי נחמד שקנה לנו בירה [אבל שכח את הגינס!] ונקבה תמהונית מאלסקה שדיברה איתנו במשך כמה דקות ואף טרחה להשאיר לאיגור את הטלפון שלה

+ לילה אחד של שינה ארוכה ובריאה

+ לילה אחד של לא מספיק שינה, בטח שלא ארוכה ובריאה

+ המון, המון שוקולד והרבה אוכל

+ יותר מדי לילות במודיעין, ובבית בפרט

+ אין תקופת שוטטות מבית לבית. ההורים החליטו שלבלות כמה ימים בצימר בבית-לחם יהיה הרבה יותר אטרקטיבי. מאכזב, אבל צפוי

+ אין הופעה. מסתבר שההופעה המדוברת [הורקור, עבד ודיסוננט] היא בעצם עוד יותר מחודש. מה שכן, אולי אצליח להתגנב להופעה של איטרנל גריי במוצאי יום כיפור, אבל זה אומר לתפוס את האוטובוס של שבע למודיעין וללמוד יום לימודים מלא אחרי שעות שינה מועטות, ובכלל, הופעה זה לא עסק פשוט

+ שיעורי פסיכולוגיה מוטלים בספק, בעוד שחלונות רבים שתקועים לי סתם ככה באמצע יום הלימודים בטוחים לגמרי. כמה נהדר, אני אלמד להכיר את החלק הגרוע של הספריה כמו את כף היד שלי

+ יום כיפור הולך להיות משעמם אחושרמוטה

כלומר, מה לעזאזל?

לא אכפת לי כמה זמן מי-הברז האלו עמדו במקרר בבקבוק פתוח. למה לעזאזל אתם צריכים לזרוק לי לימון פנימה? אם כבר, לפחות שיהיה משהו עם טעם.

תחשבו על זה. כוס מים, ובפנים חתיכת אנטרקוט מדיום-רייר.

זה גם נותן צבע נחמד.

הגמל הוא טרנד חדש, מעין תופעה שנויה במחלוקת, שגעשה בסביבות השנתיים מתחת לפני הקרקע ולפני כמה זמן החליטה להתפרץ.

וכשאני אומר להתפרץ, אני מתכוון לשיחות שכל משפט שני- במזל- מכיל לפחות פעם אחת את המילה "גמל", ואף למקרים חמורים יותר- הליכות של שעות בת"א, שכוללות דיקלומים חוזרים נשנים [בשיתוף פעולה איתה ואיתו] של המילה הנתעבת, בשיטה של חילוק הברות- כל אחד אומר הברה בתורו, מה שיוצר מעין קצב קבוע שמותאם לקצב ההליכה שלנו.

ג-מל, ג-מל, ג-מל.

הגמל הוא בעצם סוג של סופרלטיב, שלילי וחיובי סימולטנית. גמל יכול לתאר משהו גדול, טעים, נורא, מתסכל, משעמם, עב בשר או אפילו בעל שדיים עצומים. בקיצור, כל מה שתוכלו להעלות בדמיונכם.

הגמל הוא גם כינוי חיבה שנחשב למחמיא מאוד, ומצד שני, הוא גם קללה נוראית המביעה חוסר כבוד מוחלט למקולל או לסביבה בכלל, על שנאלצה לשמוע מילה כה גסה יוצאת מפיו של מישהו.

לסיכום, אם אתם רוצים להבין למה בדיוק אדם מתכוון כשהוא אומר "גמל"- עזבו, אין לכם סיכוי. לי בעצמי אין מושג מה, לעזאזל, החרא הזה מסמל תשעים אחוז מהזמן.

כמה גמל.

בחיי, מיציתי את יכולת הכתיבה שלי המוטלת בספק בערך כחודש לאחר שהבלוג הזה נפתח. אין לי שמץ של מושג למה אני טורח לנסות לכתוב פוסט פעם בכמה זמן. מה גם שהמבנה קבוע; פתיחה ממורמרת על כך שאני לא יודע לכתוב, פוסט משעמם וסיום ממורמר על כמה הו-כמה-שהבלוג-מת-וכמה-שאני-לא-יודע-לכתוב-שמישהו-יגאל-אותי-מיסורי. אני חושב שזה מעין סוג של מחזור. אני לא נקבה, בחיי.

נמאס לי.

לילה טוב,

ובברכת ימים טובים יותר,

הלוטננט.