|
כינוי:
לוּטננט בּאפאלוֹ מין: זכר MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2005
ללא מחסומים, ללא עריכה, ללא מחשבה וללא טעם
ככותרתו כן הוא.
מעין שיר שנוצר תוך שיחות וירטואליות עם מס' אנשים.
לא ערוך, לא עבר הגהה ולא דרש שניה של חשיבה מלכתחילה.
יש לי ירבוע בטוסטר וזאבון בתחתונים
אני נורא אוהב שרימפסים וגם תמנונים
פעם הלכתי עם סוכריה על מקל
כשפתאום היא התחילה עם דג מקרל
הדג אז אמר- מה זה, את בכלל לא סגולה
והסוכריה פתאום נהייתה מטריה
והתחיל לרדת גשם, והכל נרטב
וכמו משום מקום, צץ לו ארנב
"שלום לכולם, ידידים יקרים!
היש עליכם סכיני קצבים?"
אז השבנו שלא, שנשארו הן בבית
ואז אמרה היונה, ובפיה עלה של זית
שלדעתה צריך לשחרר את הרשוּת
"לזכר ערפאת, לזכר התמימות"
בחולצת הוואי וללא מכנסיים
צצו להם גרבילים שניים
"אנחנו פאנקיסטים, תנו לנו צומי
ולא נבעיר אתכם כמו צמיגים מגומי"
אז נסענו להופעה, של גרין דיי השולטים
וכמו ילדים טובים גם הכנו שלטים-
"גרין דיי, תעשו לי ילד או ילדה
אבל שלא יקרה מצב כמו בשנה שעברה
שתעבור חצי שנה בלי דמי מזונות
אתם שומעים, בני זונות?"
החרדון אז נשא את ראשו, בגאון
ואמר במונוטוניות [שזה, ילדים, ללא שינוי של הטוֹן]-
"יש לי חלום, בו יום אחד בעתיד
שחורים ולבנים יחיו יחדיו לתמיד!
וגם על גבעות ג'ורג'יה האדומות
יוכלו אחינו הכושים לרעות
ללא מטרד או אי נחת
כל עוד יספקו לנו בשר לצלחת!"
הוא דיבר ודיבר על מאכלי-תערובת
וכולו משולהב, זז במערבולת
אז הצביעו בבחירות הקרובות, ילדים
ותמיד, אבל תמיד, תקשיבו להורים
כי לזאטוטים בגילכם אין דיעות פוליטיות עצמאיות
וכן, ככה זה אמור להיות
אז אם אמא אומרת לגלח את הראש, ללבוש מגפי צבא ולהרוג יהודים
אז צריך, כי זה מה שכולם עושים
ואם, חס וחלילה, חייתם בהתנחלות עד לא מזמן
אז ליידות אבנים בחיילים זה אירוע מבורך ומזומן
לסיכום, ילדודס, אם עוד לא נמאס
הכי פשוט להצטרף לחמאס.
באמת, באמת שאין לי מושג למה אני שם את כפוסט. באמת.
אתם מבינים, זה פשוט שכבר יותר מחודש אני מנסה לכתוב משהו ולא מצליח.
כלומר, היה לי פוסט על ההופעה של קרוזנשטרן ופרוחוד ביום רביעי [שהייתה מעולה, אגב], ואפילו כתבתי אותו פעמיים; הוא פשוט לא מצליח לרצות אותי.
הזמן זז מוזר מתמיד.
נראה לי שאני לוקח הפוגה מהמקום הזה, הוא משעמם אותי.
נתראה בשמחות.
בברכה,
הלוטננט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
