אתמול התקיים טיול תקשורת. חזרנו לקראת 1 וחצי בלילה כך שלא הייתי במצב לעדכן.
לאחר מסע מפרך של כ3 שעות אל עבר ירושלים, הגענו אל מחוז חפצינו- בית המשפט העליון. לא קרה שם שום דבר מעניין. אין מה לכתוב על זה.
אחרי בית המשפט נסענו לראות תערוכה יפנית שנקראת "שמש עולה, ירח נמס" במוזיאון ישראל. היה מדהים. אמנות יפיפיה. מזמן שלא התלהבתי כל כך ממיצגים במוזיאון, מה גם שיצא לי לצעוק על איזו פרחה עם רמת אייסיקיו גבוהה ביותר.
המקרה:
אני עומדת ובוחנת יצירה של אמן יפני שכל ה"קטע" שלו היה לחקות יצירות אמנות ידועות. כך למשל "התחפש" (כלומר לבש על עצמו חזייה עם פטמות ופאה) למרילין מונרו וחיקה זוג ציורים של פרידה קאלו. פרידה קאלו הייתה אמנית מקסיקנית דו מינית עם חיים לא קלים בכלל, אבל אני לא ארחיב על כך. לכו תראו את הסרט עם סלמה הייק. בכל מקרה, היה לה מראה מיוחד למדי- עורה שחום, שיערה לרוב אסוף אחורה בזוג צמות והמאפיין הבולט ביותר- הגבות. כלומר גבה אחת.
אם להמשיך בסיפור, בעודי עומדת ובוחנת את התמונה בה התחפש האמן לפרידה, נעמדות לידי זוג פקצות. כך הלך הדיאלוג המחוכם:
פקצה א': "איכס! איזה מכוער זה!"
פקצה ב': "נו בטח שזה מכוער! תראי, זה של... אממ... חיקוי של... פ-רי-דה... ק-על-ו..."
אני: "את בכלל יודעת מי הייתה פרידה קאלו?!"
פקצה ב': "אהה... לא..."
אני: "אז על מה את בכלל מסתכלת פה? את גם לא רוצה שזה איפור? הוא ניסה לחקות את הציורים של פרידה."
פקצה ב': "זה איפור?! איכס! איזה מכוער זה! מי יתאפר ככה?! שיעשה גבות!"
אני (לאחר מבט מופתע לחלוטין): "תגידי לי, את יכולה להיות יותר בורה ממה שאת עכשיו?!"
והלכתי. היא נותרה מרכלת עליי עם חברתה ובעיניה מבט מזוגג. פוסטמה.
אחרי שביקרנו (והתבשלנו, היה נורא חם) במוזיאון, נסענו לתוכנית של מיכל זוארץ "שישי עם מיכל". התכנית משודרת בערוץ 1. אף אדם שפוי לא צופה בה, זה בסדר.
בתכנית התארחו ספי ריבלין (אידיוט. לא מבינה מה כל כך מצחיק באדם זקן שמשפיל את עצמו ככה), איזה זוג נשים שלא הכרתי אבל הן אמורות להיות מפורסמות, ניקי גולדשטיין (הוא פשוט מדהים. שר מדהים ומצחיק בטירוף. אני 3> את ניקי גולדשטיין...(=...) דוגמן די שווה, חיים אוליאל (שנראה כמו לסבית ממורמרת) ובר רפאלי. וכן, היא נורא יפה גם במציאות.
התכנית הייתה סתמית לחלוטין. חסרת כל תוכן ממשי. באיזשהו שלב הוציאו איזה עלק-קוסם בשם רון פרשט (פארש, אם לשפוט לפי היכולות שלו) וזה ניסה לשחק איזה משחק פתטי עם הדוגמן שבסופו הדוגמן נותר בתחתונים בלבד. אבל היי, אני לא מתלוננת...(=
בתכנית גם הכריחו אותנו לשיר איזה שיר מעפן לחלוטין בשם "דבר עם הלאמפה". אל תקשיבו לשיר הזה בחיים שלכם. אתם תסבלו.
אחרי התכנית עצרנו ב-M הדרך להפסקת פנקייק וקפה. היה מרתק.
נהג האוטובוס שלנו כנראה קנה את הרישיון שלו שכן כשראה רמזור אדום עצר בדיוק באמצע הצומת (כ6 פעמים) ותמיד נסע באמצע הכביש. ועל זה נשאל "מי נתן לך רישיון!?!"
ואז חזרנו הבייתה. היה יום ארוך, מייגע ולא מי יודע מה מרתק.
במהלך כל הטיול נאלצתי לשמוע דברי זימה מהמורה שלי (שאגב, נמצאת באמצע שנות ה50 לחייה) לתקשורת. בין אם זה שהיא צופה בסרטי פורנו, שולחת הודעות אס אם אס סוטות לחלוטין לבעלה או שהיא מעדיפה סקס על גבי יוגה ושיאצו.
ניסיתי להתעלם. זה היה קשה מידי.
עוד מעט הולכת להסיע אנשים לקנות אלכוהול. אני חברת מוניות רשמית. אולי אתחיל לגבות כסף על הנסיעות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
