ונגמרות להן הבגרויות. כלומר נגמר השלב הזה בחיים שלי של הליכה לבצפר. אני מאוד אתגעגע לזה.
אני יודעת שאנשים אחרים עושים הרבה יותר מבחנים ממני, לומדים ומשקיעים הרבה יותר ממני ולא מתלוננים. אבל אני הגעתי לאפיסת כוחות כלשהי. אין לי כוח ללמוד יותר.
לא נותר עוד הרבה- מתכונת ובגרות בספרות ובגרות באזרחות. זה הכל. אה, וגם מועד ב' במתמטיקה, אבל מה זה כבר לעומת כל מה שכבר מאחוריי.
ובכל זאת- קשה לי כבר ללמוד. קשה לשבת כל יום כל היום ולחרוש מול החומר. אין לי כוח. אני משתדלת לעשות הכל חוץ מזה- אני קוראת בלוגים, משתדלת לעדכן ורואה המון טלויזיה. בעצם, עד הגעתם של ההורים הבייתה- אני בכלל לא לומדת. פשוט כי אין לי כוח. אני עייפה מנטלית.
אני די בטוחה שהשנה הייתה הפוש הכי רציני שאי פעם נתתי בלימודים, עובדה שסיימתי את כיתה יב' עם הממוצע והציונים הכי טובים שהיו לי אי פעם. אולי בגלל זה אני מוותרת לעצמי קצת עכשיו, כי עבדתי קשה במהלך השנה.
נגמר לי גם החשק ללמוד, לא רק הכוח. מתחילה לחשוב על מתכונות כעל מבחנים קטנים שלא מהווים הרבה. אבל הם כן. ועדיין- פשוט אפאטית לגבי זה. אדישה ממש. מה זה ספרות? מה זה אזרחות? מה זה יביא לי בחיים?
מתה כבר שתעבור המתכונת בספרות ביום חמישי. זה אומר שסופסוף אוכל לפגוש את מיכאל ולהוציא לפועל את כל התכניות ליום הזה (שאם לחשוב על זה- אני מדברת עליו כל כך הרבה שבסוף משהו ישתבש) שכוללות נסיעה למוצקין לעשיית הקעקוע עליו חלמתי מגיל 14 ואם יישאר לי כסף- גם שופינג קטן בקריון.
אני כל כך אוהבת את הרעיון שההורים לא מתנגדים לקעקוע. אם מקודם הטענה "על גופתי המתה" הייתה נשמעת הרבה לאור הפצרותיי לעשות קעקוע- הרי שעתה לא אכפת להם כלל וכלל. אפילו לאחי לא אכפת, שזה עוד מוזר יותר מההורים.
אולי הם התחילו להבין שאני מתבגרת? הם נותנים לי ת'אוטו יותר, מתכננים לי נסיעה אל מחוץ לעיר על האוטו סופסוף, לא אכפת להם שאני עושה קעקוע ונתנו לי לנסוע להופעה של סטינג יום לפני מתכונת באזרחות (אפילו אחרי שאמא חפרה לי עד כמה שהיא קראה שהמקצוע קשה) בידיעה שאחזור מאוד מאוחר. מה קורה להם?
אולי הם סופסוף החליטו להרפות קצת את הלולאה סביב הצוואר שלי. הם מתמקדים עכשיו בעיקר על להתבכיין שאני כבר זקנה ("עתיקה" לדברי אבא) ופחות לוחצים לגבי הלימודים. אולי כי אני לומדת הרבה כשהם בבית ואולי כי ראו את הציונים הטובים שלי.
בכל מקרה, גאד דאם איט. לא משנה כמה קפה אשתה או כמה אנסה לשכנע את עצמי שזה חשוב- לא אצליח כרגע לרצות ולהתאמץ עבור הלימודים. עבור מה שכבר נותר.
פשוט נגמר לי הדחף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
