לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Under my sea


.This blog is not recommended for small children or big whiny-ass babies

Avatarכינוי: 

בת: 37

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

דברים שלומדים אחרי שבוע בשטח:


- לאכול אבק לפעמים עדיף על אוכל צבאי.

- לראות קצינים יורדים מהפסים והולכים "מכות" עם חיילים שלהם עד למצב בו הקצין רוכב על החייל- זה מופע נחמד ושובר שגרה.

- לעומת זאת כשאותו קצין שופך עלייך בקבוק שלם של מים מכיוון שדעותייך הקדומות לגבי אנשים שגרים באילת לא מצאו חן בעיניו- זה כבר פחות מהנה.

- שירותים כימיים זה שואה. צריך להרוג את מי שהמציא אותם.

- כנ"ל לגבי מקלחות שטח.

- מילואימניקים עושים את הקפה השחור הטוב ביותר.

- לפתח שרירי אמה מסחיבת מחשבים זה מגוחך.

- למדתי להכין כבל רשת. כיף כיף כיף.

- להקשר למילואימניק נורא ואז להיות עצוב כי הוא לא יהיה שם שבוע אחרי, זה פתטי. אבל בכל זאת- ):

- כשאתה חוזר מהשטח יש להתריע בפני ההורים שעומדת בפניהם משימה מצילת חיים- לבשו מסכות אב"כ או שהריח של הנעליים של בנכם יהרוג אתכם.

- נייר זכוכית בתור עור זה לא עניין סימפטי.

- כנ"ל לסגור שבועיים בשטח (ע"ע אחד מהפוסטים הבאים. שיגיעו אליכם בעוד שבועיים).

- אין כמו אוכל של אמא.

- אין כמו אוכל של אמא.

- אין כמו אוכל של אמא, אוטו של אבא, כסף משניהם ומקלחת.

 

 

טוב, אני מודה. נורא קל להסתכל עליי ולראות שאני קצת ממורמרת מהשהייה שלי בשטח. אני לא בנאדם של טיולי טבע ולא של שהייה צבאית בשטח בעל כורחי. ובכל זאת, תמיד צריך לבדוק את המצב מהצד ולראות שכל עוד אתה עם האנשים הנכונים- הכל נראה טוב יותר. אני בהחלט יכולה לומר שהמילואימניקים המצוותים לחמ"ל בו אני עובדת בשטח הופכים לי כל יום ליותר ויותר מצחיק.

אז נכון, חלקם אנשים מתוסכלים מינית, וחיילות צעירות נראות כמו טרף קל, אבל יש לזכור שאין להם כוונות רעות. לרוב הם סתם מנסים להצחיק ומעצם היות רובם גברים- תבינו לבד במה מתמקדות רוב הבדיחות שלהם.

עוד בונוס לעניין- אחרי כל הערה טפלה ולא עניינית קיבלתי קפה שחור מצויין או תה תפוחים וקינמון ביתי (היו ימים שבהם גם קיבלתי מאפים ושאר גודיס). אז אולי הבדיחות האלה קצת יותר סבילות כשאתה שיש פיצוי הולם מאחוריהן.

אני הולכת להיות בשטח שבועיים. אני סוגרת שם שבת ואנחנו הולכים לקרוע ת'תחת. זה אומר שיש לנו איזה 2-3 שמירות בשבוע, עבודה פיסית די רצינית (מישהו יודע מה זה לסחוב מחשבים/מסכים של וזידיה? מישהו יודע בכלל מה זה וזידיה?) והרבה אי נוחות.

לישון באוהל עם עוד כ20-30 בנות זה אפעם לא כיף. המרחק היחיד המפריד בין מיטה למיטה הוא כ5 ס"מ. ככה שפרטיות היא בעיה, לשמור על שקט מוחלט בלילה זה בעיה ולמצוא את עצמך מעל מישהי אחרת בטעות בבוקר- זה דווקא לא בעיה בכלל.

בסופו של דבר אני בטוחה שאסתכל על זה אחורה ואומר שזו הייתה חוויה. וזה באמת כך- זו שבירת שגרה רצינית ביותר, גם אם אנחנו עובדים קשה. מפצים אותנו על זה בשבחים, ב"על האש"-ים, ובהבטחות לעתיד טוב יותר (או משהו פלצני אחר בסגנון).

תהיו בטוחים שהפוסט אחרי התרגיל יהיה מעניין. אני בטוחה בזה.

 

פיס אאוט.

(= 

נכתב על ידי , 19/10/2007 13:22   בקטגוריות You're in the army now  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פירומן אפילפטי ב-1/11/2007 21:45



22,766
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJulius Caesar אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Julius Caesar ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)