* הייתי ביום חמישי בהופעה של סטינג. זה היה אחד הדברים המהנים ביותר שעשיתי מעודי.
* באותה הופעה נאלצתי להתאפק מלהכניס איזה אגרוף או שניים לקהל סביבי- מעשנים לי לתוך הריאות, מנופפים בסיגריה לתוך העין, דוחפים אותי כאילו אין מחר, נדחפים אל ראשית הקהל ומתחצפים בכלליות. ריחמתי על אחי, שלא ילך מכות בגללי.
* ראשון עלה בנו של סטינג, מהלהקה FICTIONPLANE, למרבה הפלא- התפוח לא נפל רחוק מהעץ. הוא היה פשוט מצויין.
* אחריו עלה מתיסיהו. בחיים שלי לא שמעתי רגאיי מצויין כל כך. הוא ממש השון פול של המגזר החרדי בניו יורק. הוא היה מצויין, הקצב היה מצויין ושיריו היו מגניבים לאללה. מי ידע שחרדי יכול להפיק כאלה צלילים של פריסטייל.
* מתיסיהו פשוט סרב לרדת מהבמה. באיזשהו שלב שמנו לב שעברה כבר שעה (!) מאז שהופעת החימום של מתיסיהו החלה. כנראה סטינג נתקע בפקקים של ת"א (= אבל אתם יודעים איך היהודים האלה, מסרבים להתפנות P:
* סופסוף נגמרה הופעתו של מתיסיהו. אירגנו את הבמה במשך כחצי שעה עד שסטינג עלה. ואוהו, כשהוא עלה- השמחה והצהלה ששררה באיצטדיון הייתה גדולה מזו בשושן פורים!
* האמת? היה מוזר לראות אותו. זהו אדם שרואים אך ורק בטלויזיה, מין אליל שלא באמת מתארים שקיים במציאות. אבל הוא קיים. חי, בועט ונושם בגיל 54. או שכמו שאמר השלט שהניפו מעריציו בהופעה- "54 ועדיין לוהט" (באנגלית כמובן, לא הסתדרתי עם הספרות(= ).
* ההופעה הייתה מצויינת, מלבד המחסור בחמצן ואיומים חוזרים ונשנים מצד הברכיים שלי לקרוס, היה פשוט מעולה. תתפלאו, הוא נשמע טוב גם בלייב. היה שווה כל רגע.
* אחרי ההופעה, אחרי הפקקים ואחרי ת"א, נסענו אל אחי לחיפה ורק אח"כ הבייתה. מה שאומר שחזרנו ב3. מה שאומר שישנתי פחות מ4 שעות לפני המתכונת באזרחות.
* במתכונת באזרחות, אגב, תפקדתי מצויין יחסית לאדם שכמעט ולא ישן.
* אתמול היו אצלי קרובי משפחה. אכלנו הרבה אוכל טעים שאמא הכינה.
* לבנדוד שלי יש 3 בנים (אחד לא הגיע כי נשאר אצל סבתו). 2 הפרזיטים האחרים, כהרגלם, מיררו את חיי.
* הם בעטו, קיללו, הרביצו ואח"כ עוד ציפו למתנות ממני.
* עברתי אתמול את אחת ההשפלות הרציניות בחיים שלי- שני היצורים הקטנים לא אוהבים לשמוע את המילה "לא", מה שגרם לי לעכב את מוכר הגלידה (זה עם האוטו הורדרד והקולני) במשך כרבע שעה מביכה לחלוטין כי התחשק להם גלידה ולא היה עליי או על בת דודה שלי כסף. אז היא הלכה להביא כסף, ואני נותרתי עם אחד הפרזיטים לנהל סמול טוקס עם מוכר גלידה. רבע-פאקינ'-שעה!
* לא נורא, זה השתלם לפחות- יצאתי עם שלל של 600 ש"ח. מה שאומר שביום חמישי, אחרי המתכונת בספרות ואחרי חזרתו המיוחלת של מיכאל- אנחנו נוסעים לקריון ואני עושה קעקוע. רשמי, באמא'שלי.
* אתמול היינו אצל אורלי (אחרי עזיבתם של קרובי המשפחה). היה משעשע.
* הרבה אנשים השתכרו, בולשיט הקיאה (כרגיל כבר) שכן שוב לא הצליחה לבלוע כראוי ;)
* צולמו המון תמונות שיועלו בשלב מאוחר יותר כפוסט בבלוג פראבדה. בעיקר המון תמונות פארודיה על הפוסט ה"פרובוקטיבי" שלי.
* החלטנו לשחזר את הווג'י שאורלי עשתה לי בפוסתמונות בבלוג שלה עבור בלוג פראבדה, אך היא החליטה לעשות אותו כל כך חזק שכמעט ביתקה את בתוליי האנאליים. זה כאב.
* מאוד כאב.
* אחרי שהעפנו את כולם מהבית (והם החליטו שאני אהיה מפקדת בצבא או משו, בגלל הצורה בה אמרתי לכולם ללכת) התפננו אני ואורלי לעיסוקינו. לישון כלומר.
* אה, כה, ישנתי אצל אורלי, אם זה לא היה מובן מהסעיף הקודם.
* מסכנה, כל הלילה הערתי אותה. אבל זו לא אשמתי- אני ישנה כמו הארנב של אנרג'ייזר, תמיד בתנועה P:
* אחרי שהתעוררנו אינספור פעמים גם בלילה וגם בבוקר- שמתי את מלבושיי וזזתי הבייתה.
* מחר טקס הסיום שלנו. אני נורא מתרגשת. מצד שני- ממש מצפה לראות איך השכבה שלי תסחט כל שארית של חוש הומור מהמוחות שלהם. פשוט כי לא ממש קיים אחד כזה אצלם.
* ושוב, ועדיין, ומאז ומעולם- מייחלת לרגע שבו יקראו את שמי כמצטיינת. ממש מקווה שזה יקרה.
* הטקס, אגב, יתקיים מחר ב8 בערב, באמפיתיאטרון של מכללת "אורט בראודה".
* תבואו בהמוניכם, באמא'שכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
