לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Under my sea


.This blog is not recommended for small children or big whiny-ass babies

Avatarכינוי: 

בת: 37

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


אמא שלי אישה מצחיקה, היא טוענת שכשהייתי קטנה- הייתי כ"כ מכורה לתוכנית "גינת ההפתעות" שרציתי לצבוע ת'שיער לבלונד ולהחליף את השם למיכל.

מה הלאה? קלטות סקס פרועות בשילוב עם סמים קלים? כדברי פיש, אני לא פרובוקטיבית מספיק כנראה.


"בוגדים" בריאליטי טיוי זו אחת התוכניות המגוחכות ביותר שיצא לי לצפות בהן. במיוחד הפרקים בהם נאדים זקנים בני 66 מבקשים מהמנחה לעקוב אחרי החברה הפורטוריקנית שלהם, כשהיא בת 36 בכלל, בעודה מבלה עם מלכות דראג בעלות נטיות לאלימות.

וול, כנראה לשוגר דדי שלך יש מספיק כסף גם כדי לממן אותך וגם כדי לדעת מה את עושה בכל דקה שאת לא איתו. רק חבל שאת נראית כמו זונה זולה בעודך קופצת על מכסה המנוע של המאהב שלך (שזהותו המינית בהחלט מעלה שאלות רבות) והחצאית שלך כל כך קצרה שנאלצים לצנזר את הסצנה הזו.

תלבשי תחתונים בפעם הבאה, אישה.


פינת הקיטש להיום:

מדהים שלי, אני כל כך מתגעגעת אלייך... שונאת שאני לא רואה אותך כל כך הרבה זמן.

(עכשיו אתם יכולים ללכת להקיא)


עוד הוכחה שאמא שלי אדם הזוי:

את כל כלי המיטה הלא משומשים (יכולתי לומר חדשים, אבל עוד מעט תבינו למה לא השתמשתי במילה הזו) האישה ריכזה אצלי בארון. מה שאומר שכ70% מהארון שלי מלא זבל רוסי ואת שאר המקום תופסים הבגדים שלי.

כלי המיטה האלה שוכבים שם זמן שנראה כמו נצח. בכל פעם שאני נתקפת חשק להחליף מצעים באמצע הלילה (וזה תמיד קורה באמצע הלילה), אין באפשרותי ללכת לקחת מצעים נקיים, שכן אלה שוכנים בארונם של ההורים. שישנים זה מכבר.

אז בנונשלנטיות הרגילה שלי, שאומרת שאני מסתכנת ועולה על הפוף שלי כדי להגיע למצעים במקום לקחת את הכיסא שבחדר- ואז נופלת, שוברת כמה חפצים בחדר ויוצאת עם ברכיים פצועות, אני שולפת את אותם מצעים "חדשים" מהארון שלי.

המצעים האלה הגיעו איתנו עוד מאוקראינה. על רובם מצויין תאריך הרכישה. דצמבר 1983. כשעוד לא הייתי בתכנון אפילו.

23 שנים החרא הזה שוכב מבלי שייגעו בו, אז כשאני סופסוף מראה אור יום לאותן פיסות בד חדשות-ישנות, אמא מתעצבנת.

כנראה בתכנון שלה לתת להן להרקב עוד 23 שנה ורק אז הן יהיו מוכנות לשימוש.

לכו תבינו. היא צריכה להודות לי שאני נוגעת בכלל בדברים המזוויעים האלה. בחיי שלרוסים אין טעם- הכל כ"כ פרחוני וצבעוני. ממש התקף אפילפסיה מודפס ישירות על חתיכת בד.


החופש (או ליתר דיוק, ההתבטלות) הזה עלה לי הון תועפות. ביזבזתי את כל הכסף שלי. ככה זה כשאתה יוצא כל יום לפאבים/מועדונים/בתי קפה/סנוקר/כל מקום מזדמן אחר כדי להפיג את השיעמום שבישיבה בבית.

עכשיו אני מרוששת, יושבת כל היום בבית ולא עושה כלום.

אולי בגלל זה אני כ"כ רוצה להתגייס כבר. בגלל השיעמום הזה.


זה היה פוסט סתמי.

מעין "היי, אני עדיין פה!" כזה.

נכתב על ידי , 28/10/2006 01:33   בקטגוריות טוב&catdesc= חפרתי.  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Comrade Lenin ב-30/10/2006 21:29
 



בטלה.


אז חזרתי מאנגליה/סקוטלנד. ציפיתי מעצמי להביא איזה פוסט פיצוץ עם פרטים מהטיול, תמונות והתרשמויות אישיות, אבל עברו כמה ימים ונרגעתי. (כלומר התעצלתי)

היה כיף, היה קר (5 חולצות + מעיל) והיו בריטים טעימים לעין. האוכל, לעומת זאת, לא היה משו. לבריטים יש פטיש לפשטידות בשר ובירה, ולסקוטים יש מאכל איום שנקרא "הגיס". הגיס הוא מעי של כבש ממולא באיברים הפנימיים שלו שבד"כ לא הייתם אוכלים.

לא, לא אכלתי את זה. (טעמתי מאמא, לא רע דווקא והגישו בלי המעי עצמו)

הנופים היו מדהימים, לונדון קצת חשוכה בגלל עננים שתמיד רובצים מעליה, אבל יפיפיה. שילוב של ארכיטקטורה מודרנית עם זו של ימי הביניים.

אני לא אלאה אתכם בסיפורים כפי שתכננתי, רק אומר שנורא נהניתי, קניתי שמוטקעס יקרים והיה פנטסטי.


שולחים לי למייל כל הזמן פרסומות של ויאגרה, דברים להארכת הפין וקורסים לגמילה מסמים.

מה לעזאזל אני אמורה להבין מזה?! אוקיי, עליתם עליי. יש לי זין קטן והוא לא עומד בגלל בעיית הסמים שלי.


תודו שהתגעגעתם.


עוד חודש וחצי אני מתגייסת. זה אומר שסופסוף תהיה לי מסגרת ולא אשב ואתבטל על התחת כל היום (למרות שהתחלתי ללכת כל יום לחדר כושר, הגיע הזמן להשיל צמיג או שניים). מצד שני זה אומר שיטחנו אותי, ולא כמו שהייתי רוצה.

עדיין נקרעת בין הרצון העז להכנס למסגרת לבין התבטלות ושינה כל היום.


אולגה, טלי, בולשיט, איילון, גל, דקלה (אוטוטו)... נשמע כמו רשימת חיסול, אה? כולם התגייסו לי מתחת לאף... הזוי לחלוטין. מי היה מאמין שבאמת נגיע לשלב הזה של צבא?


זהו.

Bugger off.

 

 

נכתב על ידי , 7/9/2006 18:26   בקטגוריות טוב&catdesc= חפרתי.  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ליטליקSD ב-13/9/2006 15:58
 



הברזה מאזרחות, הבית של אורלי, תביעות וטיול תקשורת.


אחרי שעתיים מייגעות של מתמטיקה (שהתחילו בשעת אפס), התקיים שיעור תנ"ך. למורה היה תקוע משהו בגרון, לכן הייתה קצת צרודה. אבל כל מי שמכיר את עדינה (אגב, השם כלל לא מתאר אותה) הבין זאת מיד- השטן מנסה לפרוץ את דרכו החוצה מגופה.

בכל מקרה ככה היא נשמעה. ממש כמו הילדה מ"מגרש השדים".

אחרי שיעור תנ"ך החלטתי שאין לי כוח לצפות במצמוציה האימתניים של המורה שלי לאזרחות (האישה נראית כאילו זה עתה נקטפה מסדרת האיכות "אני חולם על ג'יני") וגררתי עימי את הדס, פולינה ואורלי לקצת זמן איכות בקניון הקרוב.

הדס קנתה קציצות טופו. לעזאזל, אנשים אוכלים אוויר מוצק. למה?! זה נראה כמו איזה רואוד-קיל!


אחרי הקניון הלכתי אל אורלי, שוב- עבור זמן איכות. בעודנו גוררות את רגלינו במעלה הרחוב התלול של אורלי (לעזאזל, כמה שאני לא בכושר), זו האחרונה נתקפה בפרצי מרץ והחלה מקפצת דרכה כמעט עד הבית. טוב אורלי, מישהי קיבלה קצת(;

אצל אורלי אכלנו. זה מה שאנחנו תמיד עושות אצלה (אגב, תודה בובה). בנוסף, צפינו בתכנית ה"איכות" ריקי לייק. הייתה שם מישהי אובססיבית לריחות. היא הייתה מריחה את הספה שלה אחרי שהיו אצלם אורחים כדי לוודא שהם לא השאירו לה "ריח של תחת" (ציטוט מדוייק, אגב) על הספות. פריק שואו.

אחרי שמילאנו את הבטן בהרבה ג'אנק, הלכנו לצפות עוד קצת בטלויזיה. לאחר שגיליתי כי עליי לזוז (מסיבות כאלה ואחרות) אורלי לא הבינה את "הרמז". אז מעכתי אותה, כלומר ישבתי עליה, דחפתי לה אגרופים לבטן ובעיקר ניסיתי לגרום לה להעלות גירה. זה לא עבד. היא הביאה לי ברכייה בציץ השמאלי והשמיעה קולות מוזרים. על מנת לתבל קצת את כל העסק, היא הביאה איזה גבעול מוזר והחלה לחבוט בי איתו. כשהגעתי לבית הספר, המורה שלי תהתה למה יש לי שיבולים בשיער. תודה אורלי.


מחר יתקיים טיול תקשורת לירושלים. נבקר בבית המשפט העליון, בתערוכת קומיקס ואנימה (אני נורא מתלהבת מזה. נשמע לי נורא מסקרן) ובתכניתה של מיכל זוארץ (היא עדיין בחיים?!).

יהיה מעניין. היחידים משכבת יב' יהיו אני, פולינה ועמית. אחחחח, האיכות! בלי פקצות וערסוותים שמציתים זיקוקים בתוך האוטובוס(=

טיולי תקשורת זה דבר נורא מהנה כשלעצמו. המורה נורא חברמנית (היא יותר חברה שלנו ממורה) ובדרך כלל הטיולים נגמרים באופן מצחיק. מאוד מצחיק. מצב כפית, למען האמת (טוב, אנחנו חוזרים תמיד אחרי חצות, אז תנסו להבין).


גיליתי שהעורך של העיתון בו אני כותבת שכר עורך דין בגללי. אני רצינית! כנראה שהכתבות שלי קצת פרובוקטיביות מידי. אני עוקצנית. אני לא מפחדת לצחוק על אנשים ולומר את דעתי.

עלולים לתבוע את העיתון שלי בגלל זה. זה נורא משעשע אותי. סה"כ כתבתי שבתוך הבריכה הפתוחה יש יותר דשא ממים, הספרניות בספריה העירונית נראות ומתנהגות כמו הכלה של פרנקנשטיין ושהספריה בכלליות נראית כמו טירה רדופת רוחות.

אבל ככה אני רואה את זה. תתבעו אותי (או שהם כבר בתהליכים לעשות את זה?...(=...).

למרות שהרבה יותר מהנה לי ככה, לא יהיה הרבה יותר זול פשוט לצנזר אותי?


אגב, מזל טוב לעולגה! היא זקנה, היא בת 18 היום.

זה סוף העולם. עכשיו היא תאמץ לעצמה 60 חתולים ותאכל לחם טבול בבורשט!

רוצה אולי מקל הליכה או שיניים תותבות ליומולדת? או שמא להביא לך מנוי למועדון "גיל הזהב"?

נכתב על ידי , 22/3/2006 16:40   בקטגוריות טוב&catdesc= חפרתי.  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורלי ב-24/3/2006 20:35
 




דפים:  
22,766
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJulius Caesar אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Julius Caesar ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)