יושבת פה לבד בדירה שניתנה לנו ברמת גן. בוקר ראשון שאף אחד לא מציק לי, יושב לי על הראש או סתם מראה את הנוכחות שלו יתר על המידה.
אחי העביר את הלילה אצל חברה שלו, מה שהשאיר לי את הלילה והבוקר במיטה לגמרי לעצמי. בלי להתעורר ב5 לפנות בוקר כי אחי צריך לנסוע לעבוד בחיפה.
ולמרות הכל, הלילה הזה עבר עליי בצורה נוראית. שוב הייתה לי הרעלת קיבה, הקיבה שלי כל כך רגישה שבא לי פשוט לירות בעצמי.
הכל התחיל בזה שנסענו לחברים של ההורים שלי כי ההורים רצו לטעום צ'ולנט, ומי כמוני אמורה לדעת ששעועית לא עושה טוב לקיבה שלי (עם הקיבה שלי, אני בספק אם יש משהו שכן עושה לה טוב). כשחזרנו הכל עדיין היה בסדר. הלכתי לישון לקראת 11 ולא הצלחתי להרדם עד 2 בגלל כאבים בלתי מוסברים באזור הקיבה ובחילות הנוראיות שפקדו אותי מדי דקות ספורות.
הרגשתי כל כך רע שההורים רצו לנסוע לבית חולים. לא רציתי, שכן אנחנו בעיר זרה, סיפור לצאת מהבית לכיוון הנכון, וחוץ מזה- ההורים צריכים לקום ב5 ומשהו כדי לנסוע לעבודה בנהריה ובקריות (בטיחותי משהו, אה?).
בכל מקרה, שלחתי אותם לישון, אחרי שיטוטים חסרי פואנטה ברחבי הדירה ובכי ורעד מפאת הכאב.
אני שונאת את הקיבה שלי. אני לא יודעת מה אני אמורה לאכול ומה לא. בפעם הראשונה שזה קרה לי, הייתי אמורה לאכול אורז, גזר ותפו"א, והדבר היחיד שיכולתי לשתות היה קולה חמה בלי גזים. כן, אפילו מים היה אסור לי.
התעוררתי עם כאב בטן אחד פחות וחולשה שקשה לומר שהיא בלתי מוסברת, אחרי שהפוזיציה היחידה בה הצלחתי להרדם הייתה ראש מחוץ למיטה, ידיים על הרצפה ומראה של דוגמנית (או שלא...) בתקופת הגראנג' אחרי מנת ההרואין היומית (או בקיצור- אוריגמי אנושי).
עכשיו אני רעבה, הקיבה ריקה לחלוטין, ועם זאת מפחדת פחד מוות להכניס משהו לפה. מה עושים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
