שוב אני לא מעדכנת, מה יהיה?
בכל מקרה, עכשיו 10 וחצי בבוקר, ואני ערה. למה? כי המנקה שלי הגיעה. הלכתי לישון ב4 וחצי, דבר שאומר שאני נורא עייפה, עיניי אדומות ונפוחות ואני נראית כמו פרדי קרוגר.
אם ייצא לי, אולי אחזור לישון לאחר מכן.
שלשום הייתה לי הבגרות האחרונה, בספרות. היא האחרונה מבגרויות החובה שלי, שכן מחכה עוד מועד ב' במתמטיקה ב12 ליולי. אבל אני כבר מרגישה כמעט חופשיה לחלוטין, אין מה ללמוד אליו כרגע- קצת חופש.
אני מפחדת לצאת מהמסגרת הבית ספרית. זה אומר שאני לא אמצא בשום מסגרת, זה מעולם לא קרה לי.
אני זוכרת את עצמי, תלמידת כיתה ו', ממש כאילו זה היה אתמול, משוטטת במסדרונות הארוכים של חטיבת הביניים. מרגישה כאילו איבדתי את דרכי מרוב שהם ארוכים.
עם השנים הם התקצרו. יותר מידי. פתאום ידעתי על כל מה שקורה בבית הספר (ככה זה כשאתה עורך עיתון), הייתי מחוברת היטב עם ההנהלה וכל הנלווה אליה, ואפילו היו כמה הטבות בתחום (אבל אתם לא צריכים לדעת עליהן, זה סודי P: ).
ופתאום, כמכת ברק, הגיע השנה הזו. כיתה יב'. הכיתה היחידה שלאורכה אני וחברותיי ניסיתי לעכל את סיום בית הספר. השנה היחידה במהלך תקופת הלימודים שלי שלא רציתי שתגמר. והיא נגמרה. כל כך מהר, עד שלא הספקתי להגיד "אלגברה!"
ציוני הבגרויות/מתכונות שלי די טובים, מה שאומר שלא אחזור ללמוד את השנה הזו. אני אתגעגע לזה.
שלשום גם היה הרונדו השכבתי של שלושה בתי הספר בעיר- כרמים, הורוביץ ומגדים. היה די מצחיק- צפרנו כל כך הרבה עד שמת הצופר באוטו של אולגה (כתבתי אולגה ולא עולגה? בחיי, אני מתרככת) וצרחנו את גרוננו החוצה על כל איש תמים ברחוב בטענה ש "ווהו!!!!!!!!! גמרנו!!! סיימנו! אין יותר בצפר!!! אהההה!!!111אחד". באחד הפקקים שיצרנו בעיר (במהלכה קיבלנו הרבה תלונות מהעוברים ושבים על הרעש ועל חסימת החניות) הגיעו גם שוטרים. לפי מה שהבנתי, הם שללו רישיונות לכמה וכמה מאיתנו. מזל שלא נהגתי.
במהלך אותו פקק, ראיתי יותר מידי מהשכבה שלי. עמדנו במקום הכי הומה בעיר הזו, והם החליטו שמתחשק להם להתפשט. מה זה אומר? חולצות עפו באוויר (כן, גם אלו של בנות המין היפה) ואף "זכיתי" להצצה בגופו הצמוק והדוחה של אחד מהשכבה שלי. הוא עמד מול המכונית שלנו בתחתונים ומידי פעם הסתובב לצד, מה שהוביל לפרופיל דוחה ולא נעים לעין בעליל מצידו.
לא כך (ולא בכלל) תיכננתי לגלות שלאנשים מהשכבה יש זין קטן.
בדרכינו חזרה מהרונדו, החל רודף אותנו ריח דוחה לחלוטין של דבר מה חרוך. כשחנינו ליד ביתה של עולגה (הא!) גילינו שהיא הצליחה להעלות עשן מהצמיגים. זה מה שנקרא "אישה נוהגת". מילא, תודה לעולגה שלקחה אותנו בכלל לרונדו, כשיש לה עוד בגרות בפיסיקה על הראש.
הקעקוע שלי הבריא. הוא הפסיק לגרד, ירדה הנפיחות לגמרי (מה שאומר שאפילו אם להעביר עליו יד- הוא מרגיש חלק לחלוטין, כאילו הוא לא שם) ואין שטפי דם קטנטנים או אדמומיות. סופסוף.
אני צריכה להתלהב יותר מההרגשה הזמנית הזו, שכן ב6 ליולי אני נאלצת לחזור אל המקעקע לביקורת ותיקונים. כל תהליך ההחלמה יחל מחדש. אבל אני לא באמת מתלוננת- אני רציתי את זה.
טוב זהו, מספיק עם הפוסט הזה. עדיכנתי מספיק והוא כבר הופך ארוך מידי ובלתי קריא. אתם משוחררים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
