השבוע היה השבוע הראשון שלי בסדיר. הגעתי לבסיס בגולן בשם נפח (או בשמו המקומי ההזוי- "איה נפח", חה חה), בסיס שנמצא כ50 דקות נסיעה מהבית.
אני לא אכחיש ואומר שהבסיס יפיפה... בואו רק נרמוז שזה די חור כמעט על גבול סוריה. למעשה, זה היה בסיס סורי בעברו הלא כל כך רחוק.
תחילה מעט נלחצתי, בכל זאת- מקום חדש, אנשים חדשים, חוקים חדשים... אבל אני מסתגלת מהר, כך שלא ציפיתי ליותר מדי בעיות.
מהר מאוד התחברתי אל מישהי שהגיעה עימי מהקורס בבסמ"ח, והתפנינו למלא את טופס הטיולים הארור (מרפאה, מש"קית ת"ש ועוד שיט לא נחוץ בעליל). כמובן שסיימנו אותו רק לאחר שלושה ימים, אבל זה פרט לא כל כך חשוב.
הרס"ר שלי (סליחה, רס"ג, הוא יעלב אם אגדיר את תפקידו לא נכון) הוא אחד האנשים ההזויים ביותר שיצא לי לפגוש (מה גם שהוא גר איזה 2 מטר ממני ואחיו היה בשכבה שלי). הוא כל כך טיפש ועם זאת מלא בעצמו שזה כואב. ההליכה שלו, הדיבור שלו וכל דבר בעצם שהוא עושה פתטיים עד לאין שיעור. הוא הולך בהליכה עלק-גברית (כשלמעשה זה נראה כאילו נתקע לו משהו בעכוז) ומדבר במשפטים חסרי קשר- העיקר לנסות ולהשתמש במילים גבוהות ("אל תגרמו לי להיות מרוגז ! אני מסוכן כשאני מרוגז ! מי שירגיז אותי ייכנס למחבוש ל28 יום! אני אב הבית פה! המ"פ-ים שלכם לא קובעים פה כמוני!" ועוד זבל מתנשא שכזה).
יש אנשים שלוקחים אותו ברצינות מדי ומתעצבנים, אבל בשבילי הוא רק מנת בידור יומית. אני באמת מתאפקת שלא לפרוץ בצחוק מתגלגל בכל פעם שאני נתקלת בו. זה קשה, באמת, תעריכו אותי על זה.
כמה ימים לאחר הגעתי לבסיס, קיבלתי כומתה שחורה ומרקע אדמדם לסיכת הכומתה שלי- אני ביחידת שדה של שיריון, הו, הגאווה. המשכורת לא בשמיים, למרות שאני ברמת סיכון א'- סה"כ 470 שקלים חדשים לחודש. לא רע, ועם זאת גם לא מספיק. מצד שני, בניגוד למספר לא מבוטל של חבר'ס מהקורס- אני לא צריכה לשרת עם נשק. וטוב שכך.
השבוע היה שבוע של התחפשנות. הייתי בתאכלס אמורה להתחיל תהליך של חפיפה, אך מכיוון שהחומר לא סגור- לא עשיתי הרבה השבוע. עניתי לכמה טלפונים, מתפעלת בכל פעם איך לעזאזל האנשים האלה מקבלים מחשב מבלי לדעת מה זה "העתק+הדבק", פירמטתי מחשב או שניים והתקנתי כל מיני שטויות. והכל מהתנדבות, סתם להראות שאני יכולה. לכו תדעו- אולי אקבל רבעו"ש על הצטיינות (כן, דבר כזה קיים).
הפלוגה שלי קוראת לעצמה "פלוגת החריגים". ובצדק. כל בנאדם שם הזוי לחלוטין, אפילו המפקדים- שיושבים מגרבצים ותוקעים גרעפסים בזמן שהם מראים לנו סרטוני בטיחות. שכונה בקיצור.
הדבר המצחיק הוא שבכל חודש, האדם שנחשב ל"חריג ביותר" אף מקבל תעודת חריגות ממוסגרת. אני רצינית. הם פשוט הזויים.
כל אחד בפלוגה מקבל סיומת "איכס" לשמו- ע"ע דניכס, שרוניכס, נתליכס, עמיחס וכ'ו.
אכן, מקום הזוי.
בכל מקרה, השבוע הזה ממש טס לי (המצחיק הוא שחזרתי הבייתה ביום חמישי עוד לפני שאמא הספיקה לחזור מהעבודה), כל כך נהניתי מכל יום עד שאני באמת מתלהבת מהרעיון לחזור לצבא ביום ראשון. לא עוד שביזות יום א', אלא דווקא רעל יום א'. לכו תבינו. לפחות זה לא ההיפך.
ולעניין אחר, אתמול היה ערב קצת הזוי. בהמלצה של מישהי שגיא ואורלי פגשו באילת (?) נסענו (בולשיט, אני, אורלי, גיא, ולדי ועולגה) לאיזה פאב בשם "BK" בנהריה. הפאב ממוקם באיזה חור בשדרות הגעתון, ומאוד קל לפספס אותו- מה שגרם לגיא שוב לפקפק בחוש הכיוון שלי.
במבט ראשון הפאב נראה די בסדר, אבל אל תטעו- אני לא חוזרת לשם יותר. <הכנס סיבה>:
כל אחד מאיתנו הזמין דבר כזה או אחר, בין אם משקה או מאכל. המשקאות לא איחרו להגיע. כך גם הסנדביץ' שבולשיט הזמינה. אך אבוי, איפה הטוסטים שלי ושל ולדי?
חיכינו חצי שעה, חיכינו שעה והתחילו להשרף לי הפיוזים. שאלתי את המלצרית מספר לא מבוטל של פעמים מה קורה עם הטוסטים הארורים. כמה זמן כבר לוקח להכין טוסט מסכן?! הם הלכו לחלוב את הפרה או משהו?!
החלטתי לא לשתוק על זה. דרשתי פיצוי (כמובן שגם על זה הייתי צריכה לחזור מספר לא מבוטל של פעמים באוזניי המלצרית). בתגובה קיבלתי "כן, שניה" בכל פעם. אל תבינו אותי לא נכון, אני בנאדם סבלני לרוב, אבל אתמול היא הצליחה לעצבן אותי באופן בלתי נסלח.
בסופו של דבר, אחרי שכמעט איימתי עליה במוות איטי ואכזרי קיבלנו מגש מלא צ'ייסרים לשולחן. בהתחשב בעובדה שנהגתי- זה עוד יותר עצבן אותי. היא ממש עשתה מאיתנו צחוק. ועוד מילאו את הכוסות הקטנטנות במשקה הכי זול ודוחה שהם מצאו במקפיא (ולא, לא שתיתי, רק טעמתי).
אחרי פרצופים מרובים, צעקות שלא אשאיר אפילו שקל לטיפ והבטחה רצינית ביותר הנוגעת לכך שלעולם לא אחזור לשם- קיבלנו את החשבון. כמסתבר המלצרית הרגישה רע עם כל העסק, אז היא פשוט נתנה לנו את הטוסטים בחינם.
זה מה שנקרא אוכלי חינם.
מרוצה מעצמי כמו הישראלית הגאה שאני (כי אף אחד לא יוציא אותי פראיירית), יצאתי מהפאב ונסעתי הבייתה.
ניסיתי אתמול משהו חדש על עצמי- במקום לצבוע לשחור הרגיל שלי- צבעתי למשהו שמדמה שחור- סגלגל. יצא חביב ביותר.
הייתי מצטלמת ומראה לכם, אבל אני עצלנית.
משפט מחץ שבועי: "יש לה כזה פות משומש". (חן מהבסיס מנסה לומר על מישהי שהיא שרמוטה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
