אני בבית היום, אני בבית היום ואפילו לא הלכתי לעבודה. דרייה, הכרתי אותה היום. גרמניה אחת. סקסית על. היה מגניב, חבל.

לא הלכתי היום לעבודה, הרגשתי שזה מיותר, פשוט דילגתי מעל זה.
אתמול עשיתי תמונות. אני חושב שהן טובות. אני לא מחזיק מהן אבל כבר קיבלתי ביקורות טובות.
עכשיו אני לבד בבית, ולא ממש עושה שום דבר, לא משקיע בעצמי, לא משקיע באחרים. מתבוסס בעצמי, זה מה יש.
הכיור שלי מלא בכלים. כל החדרים למעט זה של אמי מבולגנים למדי- החדר האמצעי, החדר שלי, הסלון, פינת האוכל, המטבח- אין קול ואין עונה.

עכשיו מכבי ניצחה במשחק שלה. ראיתי אותו בטלויזיה ושמעתי אותו דרך הסקייפ של שני. נחמד הדבר הזה, לדעת את העתיד לפני שהוא קורה בטלויזיה שלי, דרך מצויינת לצפות בעתיד עוד קודם. כמה קל.
מחר גם יש לי יום עמוס, זה עוד יום של הימנעות.
יש דבר אחד שאני צריך לעשות ודבר אחד בלבד- אני צריך לשבת ולתכנן את עצמי ובכל פעם אני דוחה את זה למחר עקב הנסיבות היומיות שעוברות עלי פר יומי.
אלעל, והבטחון, ועוד עבודה, ונטלי, ורוקי, ושאר המועדי ב', ומימי, ובנות, וחברים ועתיד, ולסדר את הבית, ולשלם את השכר לימוד, ובד בבד- אני לא כותב בבלוג, וגם אין לי יותר מדי תגובות מצידכם. ניחא.
כאן תחנת המימסר, והרדיו רדיו, את משדרת אליי.
אה כן, וגם התמונות שלי, אלה שאני צריך לצלם- עוד לא התחלתי- אם רק היה לי קצת סדר.

זה מובן בכלל מה שאני כותב?

וזה מוזר, אין כמעט אנשים שבאים אלי, אני תמיד הולך לאחרים. מה נדרש כדי להפוך את המצב?