אני עושה עבודה על רמות ניתוח ביחסים בין לאומיים. עיקרה הוא להבין כיצד הסתכלות דרך פילטרים שונים מראים לנו תמונות שונות, מה וכיצד ניתן ללמוד מכל הסתכלות כזו. בין רמות הניתוח יש רמת האישיות, רמת הפוליטיקה הפנימית, רמת הקבוצות, רמת תת הקבוצות הבינלאומיות והרמה הבין לאומית. כל זה לא לחינם.

לפני כשלושה שבועות הוצע לי לעבוד בחברת אינטרנט המספקת פתרונות לימודים לסטודנטים.  עליתי על הגל והלכתי לראיון העבודה. שעה וחצי רואיינתי (הכי ארוך שלי אי פעם) על יכולותיי האישיות ובהפתעה גם על יכולותיי כמעצב אתרים. אחרי כמה ימים חזרו אלי בתשובה שהמנכל מבקש לפוגשני. עברו מספר ימים ונפגשתי איתו לשיחה של רבע שעה בסופה הוא הציע לי להכנס לעבודה בשכר הולם ויפה. הוא נתן לי שבוע לחשוב על זה כי מנהל המחלקה שלו נמצא במילואים ובסך הכל אין לחץ.
ששה ימים שלמים חשבתי על העבודה. לא רציתי אותה. עיקרה הוא עבודה לבד וכולל הסתובבויות בכל רחבי הארץ, נחמד- אבל אני רציתי עבודה בצוות. לבסוף ביום שישי האחרון הסרתי הת המכשול הקוגניטיבי האחרון שעמד ביני לבין העבודה וביקשתי עם עצמי לקבלה. אתמול התקשרתי להודיע למנהל המחלקה, הוא שמח מאד, קבענו להתחיל מחר וסגרמנו את הטלפון.

היום לפני חצי שעה בערך קיבלתי ממנו טלפון בו הוא מודיע לי כי במפתיע הם קיבלו אדם אחר לתפקיד. הקול שלו היה מתנצל בצורה מאולצת, כאילו הכין את עצמו למה שיאמר. כנראה שהכין. הייתי בשוק. תיכננתי כבר את עתידי ונותרתי עם פיני בידי. מה שנקרא- מתנות לכולם.

שיחה שפוקדת אותי זה שנים בראשי היא שהדרכים בהן אני הולך והדברים שקורים לי מביאים אותי לאן שמביאים אותי- מחשבה סטנדרטית. זאת ועוד, יש לי שיחה שאומרת שאם משהו לא קרה, כנראה שהוא לא היה צריך לקרות. יתר על כן, אם זה לא קרה, דבר אחר ודאי יקרה ושכנראה הוא זה שנועד מלכתחילה והכל מין אללה. או אז הבנתי את הקשר בין רמות ניתוח לדבר שפקדני זה עתה, כמו שנאמר, ההקשר הוא שקובע מה יהיה.

על כן כעת, אני שוב בנקודת התחלה, נאלץ להתחיל לחפש עבודה בשנית. הדבר השני אגב הוא כמובן צילום- הנועדתי לכך?
מה שבטוח הוא שכשאני אצא מזה אני אקנה מתנות לכולם, ולא רק זאת, אני אהיה איש חדש בעולם כשאני אצא מזה. ואני אצא מזה.