רבע לשבע

אני מתעורר, השעון מדבר איתי, אני מסתכל ורואה שהוא אומר לי לקום. אני מניח את הראש על הכר וחושב לעצמי אם שוב לא לגשת למשרד הרישוי ולהמשיך לישון או לקום ולעשות את זה כבר.
לפני שלושה שבועות וחצי הייתי אמור לקבל את הפטור שלי מתיאוריה למען אוכל לגשת לטסט על האופנוע. זה נדחה כי הרופאה שלי רשמה שביקרתי אצל רופא למען אקבל ריטלין לתקופת הבחינות ושלדעתה אין מניעה שאקבל רישיון. גם ככה אני נוהג כבר שמונה שנים. את משרד הרישוי זה לא מעניין. תקבל תשוב התוך עשרה ימים אמרה לי האשה בדלפק.
זה היה לפני שלושה שבועות וחצי. מאז אני ממתין. הגעתי מוקדם וקיבלתי את המספר השלישי מהשוטר שאני כבר מכיר. מסכן... לא נעים לעבוד שם, לחזור על אותן שיחות כל יום עם 400 אנשים שונים, כל בוקר מחדש... בטח אישתו בהריון והוא מקבל את שאר היום בבית או משהו.
אין תשובה, אולי הרופא בחופשה, אתה יודע איך זה בחגים, משרדי ממשלה עובדים לאט יותר. עם התשובה הזו אני חוזר הביתה. תחילתו של יום. בטלויזיה מפנים את שאנור וחומש. עוד ארבע שעות אני מתחיל לעבוד.

שמונה