| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 4/2006
שבת שלום
זה אפילו לא התחיל עם ארוחת בוקר, בימים האחרונים אני מתחיל את הבוקר עם מיץ ענבים תירוש.
זה התחיל בפגישה אצל ההוא בפתח תקווה שם הציע לי לכתוב עבורו אחרי ששצפתי וקצפתי על המחיר הזעום שהוא פשלם פר ידיעה. לא נחתי ולא נתתי לו לרתום אותי בשפתו החלקלקה לעתים עד שהוציא מפיו את המשפט "רואים שאתה בחור רציני, אני רואה שאתה יודע לכתוב, יש לי חושים מחודדים בעניין", או משהו בסגנון הזה.
הסכמתי לעבוד בתנאיו שלו לזמן מה כל עוד הדבר לא ימשך יותר מדי זמן ויחלו לזרום לי חומרים גולמיים לעבודה עיתונאית מהמערכת.
קצת לפני, הגיע הטלפון מאחת מבנות המזרח הרחוק איתן אני בקשר, אושיה חברתית האשה, מערכת משומנת של קשרים, מה שנקרא בהגה הקוסמו-הייטקית של ימינו נטוורקינג. הזמינה אותי ליריד הטישרטים של האומן 17 שם בילינו בדיוק 5 דקות שלמות שעלו לי 5 שקלים שלמים של כניסה למתחם. עשו טעות המארגנים, שכל חולצה תעלה שם עד 120 שקלים, פשוט כי לו כל חולצה היתה עולה 20-30 ש"ח בלבד, אנשים היו קונים לפחות 3-4 חולצות פשוט כי הם יכולים להרשות זאת לעצמם.
משם עלינו דרך אזור פלורנטין למסעדה ההודית הכל כך נחמדה ברחוב אחד מקביל להרצל. איכלו איכלו ושלמו כמה שתחפצו, זה המוטו במקום, השעה 2 וחצי וזה הדבר הראשון שכנסתי לפה מהבוקר.
האווירה שם היתה טובה. לא הכרתי אף אחד שם יותר מאשר את האסייאתית היפה שהביאה אותי אך האווירה היתה חברותית למהדרין שלי. בדרך אף מצאתי מוסף השבת של ידיעות שהנעם את זמני שם.
חשבתי טוב אם אני רוצה להיראות קורא עיתון בחברת אנשים. חושי העכביש שלי אמרו לי שלא כדאי, אך באווירת השאנטי ששררה במקום הורדתי מעלי את משטרת המחשבות הסוציולוגית שלי ונהניתי מסימה קדמון בואכה עמיר פרץ.
זה לא שהייתי מנותק. מפעם לפעם ניהלתי שיחות עם אחרים ואחרים ניהלו איתי. אף יצא שסיפרו לי על פתיחת התערוכה החדשה (זאת עם הוידאו ארט) במוזיאון תל אביב ואף על ההפגנה שעומדת להתקיים מול השגרירות המצרית ב- 14 באפריל על העוולות שהם עשו לנו אז שם, עם "היאורה תשליכוהו" ושאר טיט ואבנים.
בסופו של דבר דאגתי לעצמי והייתי שמח עם עצמי. ה"עם עצמי" הזה נתן לי חופש להיות עם האחרים, עד שהחלטתי ללכת, לא לפני שלחצתי לכולם את היד וחיבקתי את היפה.
חדשות טובות אצלי באות בסדרות וגם עורך של עיתון מקומי יזמן אותי לצלם בשבילו כנראה בשבוע הבא, זו רשת מקומית, כזאת אחת גדולה, כנראה שאנשים צריכים לעבור דברים בחיים שלהם כדי שיקרו להם הדברים שהם באמת רוצים. זה גם טוב למצוא חברים ישנים מהתיכון.
סוציולוגיה, אני אומר לכם, אם היה לי שקל על כל פעם שאני מבין משהו.
שתהיה לכולכן שבת מלכה, עשו אהבה
קבלו מכות בטוסיק, נשכו את בן זוגכן ועשו סקס כמו השפנפנות שאתן מתות להיות,
בברכת פמלה אנדרסון,
אני
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
