היציאה אתמול

אתמול בערב הייתי לראשונה (בפעם השנייה בעצם) בדנזל. מועדון חביב בדרום תל אביב ליד הווקס שהתקיים בו ערב עברי. האדם שהלכתי איתו הוא סוג של מערכת יחסי אינסטנט על שתי רגליים; היה ערב נורא מעניין ונורא כיף. הסתכלנו על כוסיות והעברנו רשמים על פה ושם ואפילו הצטרפו אלינו עוד חבר שלו ועוד ידידה (שם קוד לבחורה שהכיר, יצא, נשאר בקשר ועתה נכנסה למערכת ההכרויות לחברים שלו). קיוויתי שאחרי הערב תהיה לי בשורה מרעישה על חיי הלילה כהרגלי בקודש.

מבוא

ועכשיו להבטחה שלי מהפוסט הקודם: שנה ג' שלי באוניברסיטה החלה בחודש אוקטובר 2004. בתוקף זה שלמדתי את סוציולוגיה מוגבר הייתי צריך לעשות שני סמינרים בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אחד שנתי ואחד סמסטריאלי. את הסמסטריאלי כתבנו אני ועוד בחור ובחורה בסמסטר ב' (זה על "אירוטיקה חברתית"). את השנתי, זה באנתרופולוגיה, בקורס שנקרא "מסורת בחברה המודרנית" התחלתי לעשות רק בינואר.

קצת על מסורת בחברה המודרנית ואגיע לעיקר מיד ובלי הקדמות: החברה המודרנית, זו של ימינו מתעסקת באובססיביות בהכנסת מוטיבים הנקראים "מסורתיים" לחיי היום יום שלה. ביפן למשל, כשמתקיימת חתונה, מתעסקים החתן והכלה בלבוש. הכלה עסוקה בללבוש לבוש (קשה לקרוא לזה שמלה) במורכב מ- 17 שכבות. שבע עשרה. אני לא זוכר מה אומרת התלבושת הזו, אבל אין לה שום קשר לטקס הנישואים ונשים לא באמת היו לובשות את זה בזמנו חוץ מאשר נשים מסויימות בטקס מסוים אולי ממעמד מסוים אולי ועוד כהנה וכהנה הסתייגויות שאני ממש לא זוכר.

אם נלך למשהו שהוא לא דתי בהכרח, בואו נסתכל על עולם האלכוהול- משקאות אלכוהוליים: אלכוהול מתמתג עפ"י דרגת היישון שלו, ולא רק זאת, המותג נותר ונמכר לציבור עם סיפורים ומעשיות על האדם שהכין אותו לראשונה ואיפה ולאן זה עבר ואיך הכינו פעם, הסיפור הוא חלק מהמוצר.

וכך, רבים הם המקומות בחיינו בהם אנחנו מכניסים סיפורי "מסורת" שבאים להדגיש את החיבור שלנו לעבר, דבר המשמש כסמל סטטוס בעוד המשתמשים בו כמובן הם בורים ועמי ארצות(סתם לא כולם), חסרי ידע בהסטוריה.

כולנו מכירים את הצ'חצ'חים הערסים הצעירים האלה שמסתובבים ביום שישבת עם כיפה וביום כיפור וממשיכים להטיל את מוראם על שכניהם המסכנים- גם זו סוג של "מסורת בחברה המודרנית". פארסה. נעבור לדבר האמיתי.

בפוסטים הבאים אכניס חלקים רבים מהעבודה. אשתדל להוריד פרטים מזהים (למרות שאנתרופולוגיה לעולם נכתבת עם שמות בדויים וסילוף מקומות לשם מומצא- זה חוק במקצוע). קריאה מהנה.

מבוא

“מופע הקולנוע של רוקי" אינו רק סרט קולנוע, כך למדתי להבין בעשרת החודשים בהם התעסקתי באיסוף החומר, בראיונות שערכתי, עם החברים החדשים שהכרתי, בצילומים שצילמתי וכמובן- בכל אותן פעמים בהם הגעתי לקולנוע כוכב מדי שבועיים (או חודש) ועוד קודם- בהכנה שעשיתי טרם צאתי לקולנוע- ההכנות לרוקי הם חלק בלתי נפרד מהחוויה עצמה, ועל כך ארחיב בהמשך.

בעבודה זו אנסה להעביר את החוויה של "להיות ברוקי". "להיות ברוקי" יכול להיות שם מטעה לחוויה; בטעות עלולים אתם לחשוב שמדובר רק בישיבה בקולנוע בשעת לילה מאוחרת ובצפייה בסרט מיוזיקל משנת 75. למען האמת מדובר בסט מורכב למדי של תקשורות, פעילויות, שפה וסימנים מוסכמים, פרקטיקות, טקסים אישיים וחברתיים ויחסים בינאישיים מורכבים.

בכדי להבין "מה זה רוקי?” אתחיל דווקא במילון מונחים קצרצר להבנת השפה המדוברת ובתקציר הסרט למרות שבאופן אירוני הוא למעשה החלק הכי פחות חשוב להבנת תופעת ההערצה ומשמש לה רק כרקע. משם מתבקש הסבר למונח פולחן (Cult) בהיות הסרט מושא לפולחן והחיבור של המעריצים לתופעה. לאחר, אעבור לתיאור והסבר התופעה מנקודת מבטי שכוללת את הכניסה הראשונה לשדה שהיתה אירוע שונה מאשר שאר הפעמים ואת השתלשלות האירועים בערב רוקי טיפוסי- שם אעסוק בטקסים ובפרקטיקות השונות המתבצעות תוך שאעשה שימוש בראיונות שונים שערכתי, פנים אל פנים ובעזרת שאלונים שנענו באתר קהילת רוקי בארץ ובכדי לפשט את דבריי אכלול הסברים שיפרשו את אשר התרחש.

לבסוף, בחלק ב' של העבודה, השימוש בְּקטע מתוך בלוג וכן שיחות שערכתי עם משתתפים בפולחן רוקי, יעזרו לי להדגים ולהסביר כיצד "מופע הקולנוע של רוקי" גורם לשינוי אישיותי במעריצים. יש לציין שלמרות שהמופע משמש רק כרקע משני להבנת ההערצה כפי שציינתי קודם, הוא משמש כרקע המרכזי להבנת התופעה: ניתנת לגיטימציה למשתתפים ברוקי לפרוץ את דרכם בתחום הביטוי העצמי, החופש והביטחון העצמי. ניכר כי המרואיינים, באופן חוזר ונשנה, נוהגים להשתמש בביטוי "לפני רוקי" ו"אחרי רוקי", כדי להסביר את השינוי שעברו בעקבות זה.

זוהי למעשה, תמצית הבנת התופעה.