| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 11/2006
ומצלם
הפכתי היום לשכיר. נסעתי עם האופנוע שלי המון. נסעתי מפה לשם מפה לשם.
היא אמרה לי שהכתיבה שלי מכנית. "מכנית?", שאלתי אותה. "כן, מכנית".
"טוב", אני אומר לעצמי עכשיו, "אין לי כח לתכנן איך אני הולך לכתוב את כל הקטע הזה, מה שיצא יצא".
קיבלתי פלאפון. האמת שהצלצולים שלו מגניבים. כאלה מגניבים שאני מתלבט בין כמה ועוד לא החלטתי.
הבנתי היום שלמרות שאני מקבל פחות על כל יציאה- מתקשרים אלי יותר. חמש פעמים הוציאו אולי לצלם היום. על ארבעה אנשים שונים (אחד פעמיים). שלוש הזדמנויות צילום היו לי.
לא יצאתי היום. בת הזוג שלי להערב חטפה שפעת. תרגישי טוב מאמי. בקרוב הדיסק.
ישבתי היום בערב בבית של משפחה מוסלמית. לידי, ממש מולי, שני מטר ממני ישב מנהיג תנועה שהיה שלו ורגוע.
הרגשתי שאני מסתכל על משפחה יהודית מלפני כמה מאות שנים.
הם הוכחה חיה שחמולה עובדת. חיי קהילה אחד עם השני. הפונקציונליות של זה העסיקה אותי בזמן שהסתכלתי על שפתיו של זה מדבר ברוגע בשפה שלא הבנתי- החמולה מאחדת, החמולה מגמדת משברים, החמולה דואגת לאחרים.
הצד השני הוא שהיתה לי תחושה שהם אינם יודעים להסתדר לבד. הם תלויים אחד בשני, שלא לדבר על לשאול את ראש השבט, המנהיג, מה עושים.
ואז, אז מגיע יום שבת בערב. יוזף ברויר עולה על גג העירייה. הוא מסתכל משם על עצרת הזכרון ה- 11 לזכר יצחק רבין, ומצלם.
כן. זה מה שהוא הולך לעשות בעצרת. לצלם.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
