|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
גירסת הצלם
הו לו רק ידעתי שכזה הולך להיות יומי.
בבוקר זה התחיל עם האלוף שהגיע לועדת וינוגרד שם מצאתי את הפרטנר שלי מחכה לו שיבוא ונמשך עם שני מאבטחים שסיפרו שהוא הגיע כבר לפנינו ועסוק עכשיו בעישון סיגריה בחצר האחורית של המבנה. מדהים איך יום או יומיים קודם הגעתי סופר מוקדם ובמזל גדול צילמתי אלוף אחר שהחליט להקדים אפילו את הועדה.
משם נסעתי לצלם את חיים רמון. מעבר לזה שהמתנתי לו שעתיים, הייתי ראשון המסתערים עליו עוד בחניית בית המשפט. מאותו רגע קרו שני דברים- האחד- הלך לי הכרטיס של המצלמה, ומזל שהחזקתי כרטיס נוסף בכיס בדיוק למקרה הזה. השני, שוב במזל, חיים רמון כל הזמן הלך לכיווני. לא התאמצתי מאד לצלם אותו, לא הייתי צריך לצאת מגדרי, פשוט מצאתי את עצמי עומד כל הזמן כל הזמן במקום הנכון. זה הגיע לידי כך שלקראת יציאתו מבניין המשפט פשוט ויתרתי על המשך הצילום שלו. היו לי מספיק צילומים, ידעתי שתפסתי אותו טוב, היו לי פריימים בהם לא עמדו בינינו אנשים. וכשאני אומר אנשים, אני מתכוון עשרות רבות של צלמים ועיתונאים, עשרות רבות, אולי אפילו יותר ממאה איש שעטו עליו, הקיפו אותו, ביקשו לצלם ולדובב אותו. ולי היה מזל, ואולי עוד משהו.
אחרי זה חזרתי לוינוגרד ומשם לצילומי פאפרצי של אותה ה.
עכשיו צילם אותה המחליף שלי, שהחליף אותי אחרי 4 שעות המתנה. אהבתי לפרגן לו.
אפרופו, בין כל צוותי הצילום בהם התערבבתי היום היתה הסכמה גורפת: "היא כוסית". אני הייתי בדעת מיעוט. לא הייתי מתחיל איתה בחיים.
עריכה:
גברים הורגים אותי לפעמים. ראיתי עכשיו את הראיון איתה. שיניתי את דעתי עליה במקצת.
ובכל זאת, השפה שלה כל כך דלה, אלהים.
טוב, עכשיו עדיף להשאר בשקט
| |
קולומביין לשי דרומי
בעוד הלב יוצא אל שי דרומי, החקלאי שהרג פורץ שפרץ לחוותו, הרעיל את כלבו ובא לגנוב את עדריו, חייבים לזכור משהו ואולי אלך אל עבר הוליווד כדי לתת לכם שם של סרט.
הסרט "באולינג לקולומביין" מראה לנו שהגורם, אולי המכריע ביותר, לרציחות בארצות הברית הוא החוק המאפשר לאנשים לצבור נשק בבתיהם. יותר מכך, הוא מתיר לאנשים להשתמש בנשקם, רק שיוכיחו, אחרי שהרגו את תוקפם, שזה היה להגנה עצמית ושלום על ישראל. (תיקון קל: הגורם המכריע ביותר הוא הימצאות הנשק ולא החוק עצמו, אבל זה תיקון קל, אל תתייחסו).
בכל אופן,
אנחנו בעד החקלאי הזה, וברור שהמשטרה טועה, וברור שכל חברי הכנסת בעדו, והתקשורת בעדו, ובאמת, הפורץ, שרק לפני שבוע שוחרר אחרי ארבע שנים על גניבת ציוד חקלאי, לא יחסר לאנשים חוץ ממשפחתו.
אבל,
תעשו רגע חושבין על ההשלכות של הימצאות יותר נשק בידי האוכלוסיה. תעשו חושבין רגע על לנסח את החוק המדבר על ירי בשודדים וחורשי רעה שונים. לאן זה יכול להתגלגל. לאן זה עלול להתגלגל.
אבל,
בכל זאת אדם הרג אדם אחר עם נשק שגם הוחזק ללא רשיון. כמו שאת מרואן ברגותי אפשר לשחרר אבל מבחינה משפטית זה מסובך, כך את שי דרומי, הכפרעליו, אפשר לשחרר, אבל מבחינה משפטית זה עדיין לא אפשרי.
היום אגב, שם על שולחן הכנסת ישראל כץ מהליכוד את הצעת החוק בעניין הזה.
**ושלא תגידו עלי שאני לא גבר טיפוסי, תראו- אני קורא בלייזר
| |
על התפיסה
בלילה נשלחתי לצלם את תפיסתו של בני סלע. בדרך חשבתי לעצמי איזה בנאדם מסכן הוא, חולה.
הוא חולה כי סאדיזם אינו רוע אלא מחלה, בין שהיא ביולוגית ובין שהיא סוציולוגית פסיכולוגית, והוא אונס לא כי הוא חולה מין, אלא כי זה מספק לו את היצר השני. וריחמתי עליו. כי הוא מסכן, על אף שהוא אכזר, על אף שהוא חכם, על אף שהוא אינטליגנטי ברמה מסוכנת.
ריחמתי עליו כי אני מאמין שהכו אותו בכלא. ריחמתי עליו כי לא סתם הוא לא מסוגל להישיר מבט לגובה העינים.
הוא פוחד מאנשים עם ביטחון ולכן הוא נטפל לנשים שיכל להן. אני מאמין שדפקו אותו בכלא, הוא חומר מצוין לקורבן והעולם מלא חארות נצלנים.
קל לרצות לדפוק בו מכות רצח, קלה המחשבה הזו, גם בי היא שכנה. אבל הוא מסכן, כי הוא חולה, כי אכזריותו ויכולתו להערים על אנשים אינם בחירה. האם הוא בוחר? הוא בוחר. אבל כמה מודעות יש בו כשהמחלה שוכנת? אני לא מאמין שהרבה.
והרי הוא רצה תשומת לב. כי הוא אנושי עם כל זה שהוא גם מפלצת. מפלצת אנושית.
תתמודדו עם הניגודים. יש ניגודים בעולם.
צילמתי אותו וריחמתי עליו. ככה זה
| |
היום
יום קשה עבר על כוחותינו ועוד לא תש.
זה התחיל הבוקר באביבים, סיפרתי לכם. פתאום ככה משום מקום הוא אומר לי:
"אפשר לומר לך משהו? בכנות?"
נפל לי הלב לתחתונים, אתם יודעים מה זה אומר... אמרתי לו:
"ברור".
הוא שתק רגע, הסתכל אלי, הזיז את המבט שלו, חזר אלי ואמר:
"אתה תותח. תותח שטח שחבל על הזמן".
שתקתי. "תודה", אמרתי. אני מודה שהופתעתי. מי שהייתי איתו זה שקט וממוקד, ולא הסכמתי לזוז מהמקום שלי כדי למצוא חן בעיניו. נשבר הדיסטנס. זה היה אחרי כפר גלעדי, שהיה נורא ואיום מבחינה אנושית. לא האמנתי למה שהעיניים שלי רואות, ועוד הייתי רחוק, לא כמו הדס שטייף שבכתה בשידור כפרעליה.
היינו היום ממש תחת אש. כמו בכל פעם שמישהו פותח מצלמה שם ומשדר שידור ישיר, לא עובר זמן רב ומתחילים המטחים לרדת. זה קרה באביבים בימים הראשונים, זה קרה עם הרמטכ"ל לפני שבוע, וזה קרה היום שוב בכפר גלעדי.
מאוחר יותר, לקראת שש בערב חזרנו לכפר. חשבנו שנבוא למסיבת עיתונאים. טעינו. כל האזור בער. בער ברמה שכשיצאתי מהאוטו נשמתי נשימה יפה של עשן והעיניים שלי התמלאו באבק של שריפה. דברים פשוט התעופפו להם באוויר.
ויתרתי. כלום לא שווה אם אני נחנק. זין. יש היום המון הרוגים.
| |
שטח אש
אני ישן פה קרוב לגבול.
הלחות פה ממש הורגת אותי ואני מת ללכת להתקלח.
מסתבר שהורי אחד החיילים שנחטף גרה פה ביישוב ליד.
מעלי יש מוצב חיזבאללה שעולה באש כבר שעות. הוא ממש מול העיניים שלי.
צה"ל הציב מחסומים בדרכים.
| |
מרצחיו מרצון
הלינץ' שהיה היום, או אתמול היה דבר מזעזע.
אני לא מאחל לכם לראות את הילדון הזה שזרק אבן שגדולה מכף היד שלו על נער ערבי ששכב שם ללא הכרה ולידו חייל צה"ל - ואתם רואים את האבן פוגעת לו בפנים. בפנים היא פוגעת לו ואתם שומעים את הרעש, וקולטים שהפנים שלו חטפו אבן.
אני לא מאחל לכם לראות סרט של סקילת אישה למוות. ראיתי כזה סרט בתיכון.
אישה נקשרה לעמוד והציבור זרק עליה אבנים , ולאט לאט היא נופלת וממשיכים לזרוק עליה אבנים, והיא מדממת, ונופלת וממשיכים, והיא מאבדת הכרה, וממשיכים וממשיכים וממשיכים.
וכל זה עלה לי היום כשראיתי יהודי מאנייאק זורק אבן לפנים של נער שוכב מחוסר הכרה.
יש בעם הזה חבורה של חלאות אדם. יש בעם הזה אנשים שלו היינו 70 שנה אחורה היו שמחים לשתף פעולה אתם יודעים למה אני מתכוון.
אם אתם רוצים ללמוד משהו על עצמכם ועל העם הזה ובכלל על הטבע האנושי, שיחטו באקט מחשבתי את הפרה הזו שקוראים לה שואה, שקוראים לה "העם הגרמני" שיחטו את המושג אנטישמיות- רק בשביל הנסיון שבדבר.
תיקלטו שגם אנחנו יכולים להיות זבל תת אנושי, תקלטו שגם בנו יש יצר מרושע ומשחית, תקלטו שההבדל בין אינדיבידואליות ועדריות הוא עניין של כמה קילומטרים, תקלטו שמזמן עברנו את הקו הזה ושאנחנו חיים בביצה מזוהמת, תקלטו- שהילדים שלכם יכולים להיות הבאים בתור. או הקורבנות של או מרצחיו מרצון של.
| |
המתאבד שחסר לו בורג
המאמר על בורג בשבעה ימים השפיע עלי. הייתי היום 9 שעות בעבודה והייתי לבד, והעבודה לא היתה קשה מידי, אבל העיקר היתה. יצא שיכולתי לקרוא במשמרת את עיתוני סוף השבוע, בהפסקות.
בורג וחשבון הנפש הפוליטי שלו, אסד הנעל, השב"כ המפחד מיהודים וגם בן לאדן על הכסא של פרויד.
לבטח פרויד ובורג היו הכי מעניינים.
קודם כל כי פסיכואנליזה מעניינת אותי ושנית, כי העזיבה של בורג, ואיך הוא הגיע אליה היתה מרתקת וקוראת להסקת מסקנות אישיות.
מה שהבנתי היה שאנשים צריכים לעשות רציונליזציה, אז הם מתחילים לראות גם את הצד השני, זה המתאבד. אני, כמו ברק, גם אמרתי שהייתי הולך להילחם בישראל לו הייתי במצבם, אבל יש שם קאץ'- הראציונליזציה שאנחנו עושים לכיוון המתאבדים גורמת לנו, המערביים ה"נורמליים" לאבד את הקו האדום בין מה אסור ומה מותר, כי אנחנו בצורה עקיפה ישירה בוגקים ומזדהים לפעמים עם המתאבדים (שבסך הכל שונאים את אבא ואמא שלהם), ואז כשאנחנו מבינים את ההתאבדות, היא הופכת בעינינולפחות נוראה- באמת- פחות נוראה, כי אנחנו מסוגלים להסתכל דרך העיינים שלו, כי אנחנו חיפשנו רציונליזציה. אז בזה שאנחנו מבינים, אנחנו גם נהיים פגיעים- אזי, כל מה שחשבנו שהוא unthinkable הופך להיות thinkable.
בהפוכה.
| |
טנצ'ר המניאק
מה שמדהים זה שהמוצב הצבאי נמצא על ציר שמיועד לפלשתינאים.
מה שמצחיק הוא שהצופים בבית לא יודעים איפה זה כיסופים וטנצ'ר.
כי זה בחו"ל.
אלהים אדירים, מה אנחנו עושים שם??
| |
לגזור ולשמור
במסגרת הכניסה המיועדת שלי אני מקדיש זמן לסוגיות בחיי הקהילה והעם.
חשבתי על בני נוער.
היה כתוב שבני הנוער מעדיפים מנהיג חזק על פני דמוקרטיה פרלמנטרית. ואני שואל למה.
יש לי תחושה שזה בגלל שרבין נרצח. כי אז נרצחה התרבות השלטונית.
ומה שיש בארץ זה זלזול במערכת החוק. ומה שיש בארץ זו התלהמות.
הילדים האלה גדלו בתקופה בה אין לשיטה שלנו עמוד שידרה יציב.
אפילו ברק, שהביא לאיזושהי אופטימיות רגעית בשנתיים בהן שירת כראש ממשלה עשה את זה בדרכים צבאיות עקלקלות.
אז פלא שהנוער רוצה מנהיג חזק?
לגזור ולשמור
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
