1- מה תאמרו על בחורה שיוצאת עם מישהו כבר שנה ועדיין לא ישנה איתו (שכבה כן, ישנה לא)?

2- שמו המון תמונות שלי וזה נורא כיף. אחת מהן ממש גדולה. אני רוצה לעבוד יותר אבל הייתי צריך לבטל מחר עבודה אחת כי זה מפגש 8 של סקס ואינטימיות. באסה.

3- כל פעם מתבר לי מחדש, קואוצ'ינג יהיה הדבר המרכזי בחיי.

4- היום אמרה לי בחורה שאני שונה מגברים שהיא מכירה. לא יצאנו או משהו, אבל זה עלה בשיחה בינינו. אחר כך כשנפרדתי ממנה חשבתי לעצמי איזה באסה לכן הנשים, שאתן פוגשות גברים ש"לא אוהבים לדבר", או "לא מבינים אתכן", או שהגבר פשוט לא "רגיש מספיק".

ואני אומר לכן: אתן לא מיוחדות. גם אני פוגש נשים שלא מבינות אותי. גם אני פוגש נשים שאינן רגישות מספיק. שהרגש שלהן אינו אינטליגנטי מספיק, שיכולת השיתוף שלהן או רצון השיתוף שלהן לא בא לידי ביטוי, או ההבנה שאינטימיות היא עניין של עמדה יותר משהיא עניין של זמן. כאלה שעוד לא הפנימו שבשביל להיות בתוך אהבה צריך להיות מוכנים להיות פגיעים. כאלה שמאמינות לחלוטין שהזמן עושה את שלו ולא מוכנות לזוז צעד אחד מהאמונה הטפלה הזו.
למה אני מיוחד, כי אני מדבר על מה שעובר עלי? כי אני שם את עצמי על המגרש?

Damn, תעשו משהו עם החיים שלכן כבר.
ואל תדברו איתי על זמן.
זמן זמן זמן.
תלמדו לנהל את הזמן שלכן במקום לדבר על זה שאתן צריכות אותו.

{הו, וכמה פעמים שמעתי אתכן אומרות לי (אתן המתוחכמות, הרי מי שקוראת אותי מחשיבה את עצמה מתוחכמת ומיוחדת, תודו) יוזף, לא יעזור, אתה מנסה לדחוף, אתה לא נותן מקום, אתה מצפה שכולם יפתחו איתך בזמן שלך, לכל אחד יש את הזמן שלו, אתה לא יכול לגרום לאחרים ככה וככה, תבין, זה לא עובד. ואתן אומרות את זה במבט של אישה חכמה, שראתה כבר הכל בחיים שלה ובאה ללמד אותי משהו, כמו, שניישר קו בעניין כאילו אכלנו מאותו מסטינג בצבא או משהו}

יש משהו במה שאתן אומרות, פשוט מה שאני מציע לכן מפחיד יותר.
("אל תחמיא לעצמך",  "הוא תופס מעצמו, הגבר", אתן תאמרו. ולי לא יהיה אכפת)

אז הנה מה שאני חושב על זה.
קודם כל אני שמח שכתבת לי.
שנית בנוגע למלחמה- אני חושב שהמלחמה נחוצה.
כן, היא גובה קורבנות, ראיתי יותר קורבנות בעיניים שלי משאני מאחל לך או לכל אחד אחר לראות.

אבל לא אנחנו התחלנו בה, לא אנחנו עושים את כל השיט הזה על האוכלוסיה שלנו, עושים לנו את זה.
אני רוצה שהיא תיפסק אבל בדרך מסוימת, בדרך שתהיה טובה לנו. לשם שינוי אנחנו חייבים חייבים להיות אגואיסטים ולגמרי לדאוג רק לעצמינו, כי זה או אנחנו או הם.
יש לי ידידה... לא, יש לי שתי ידידות שמשתתפות בכל ההפגנות של השמאל הרדיקלי, שמעתי כבר את כל הטיעונים. חלקם הגיוניים, אבל בהרבה משטרים חשוכים היה הגיון, וזה הגיון שהדעת שלי לא יכולה ולא מוכנה לסבול.
להיפסק? כן. אבל לא בדרך שהצד שלך מציע. ולחשוב על זה שאני עדיין רואה את עצמי בשמאל.
היום שמעתי ברדיו את הראיון עם דיין שהיתה אתמול בהפגנה ונדחפה מהמיקרופון.
לחשוב שיעל דיין כבר לא נחשבת שמאל- אז מהו השמאל היום?
במקום לזעוק נגד המלחמה אני מציע לך בתור מנהיגה חברתית לאסוף איתך 50 איש ולעלות לצפת לנקות מקלטים מטונפים ולהכין אותם לישיבה. גם במעלות חסרים אנשים טובים, בכרמיאל יש כמה נזקקים, במראר, מג'ד אל כרום, פקיעין ועוד כמה.
במקום לזרוק צואה (אני לא אומר שעשית את זה) אני מציע לקבוצות האלה לבוא לקריית שמונה ולעזור לתושבים.
במקום להפגין כל כך הרבה ולצעוק כשאומרים שצריך לחבק את החיילים, תראו מה חסר, יש כל כך הרבה עוני ביישובים שחוטפים, יש כל כך הרבה מחסור- שמאלנים ואנרכיסטים אוהבים לעזור לזולת- עכשיו זה הזמן.

והכי מעצבן- כשאומרים שיש אנשים מהצפון שמתנגדים למלחמה. אז מה, אבל אין מסה של אנשים. אין מסה קריטית. אני פה כבר חודש, חודש. ועשיתי כבר עשרות כתבות עם עיתונאים שונים- ואת יודעת מה- לא שמעתי פעם אחת שאמרו שזה צריך להיפסק. האנשים שהכי סובלים מצהירים לי מול העיניים שהם מוכנים להמשיך לסבול- רק שיגמר כבר אחת ולתמיד- שזה לא אומר להכנס למשא ומתן עם החיזבאללה- אלא להכנס להם באמאמא ואחת ולתמיד לזיין אותם- באלימות המתבקשת.
ואני יודע שאת נגד אלימות- משיחות עם מילואימניקים אני חותם לך- אנחנו עובדים שם המון עם פינצטה- את צריכה לדעת את זה.

ובנוגע ל"טבח"- אצלנו "טבח" נעשה בטעות. תגידי את זה לנאסראללה.
אני חושב ששטחתי את משנתי.
ושוב, תודה שכתבת לי.

זה היה רעיון טוב.

יוזף

עשרה לתשע, אני מתעורר. רק מניח את הרגליים על הרצפה וכבר טלפון. "אתה יכול לצאת לצלם?"
פתחתי וואלה מפות ותיכננתי את דרכי לבית משפט השלום ברמלה.
חזרתי הביתה.
אני עומד לפתוח בלוג לגיקים, בלוג עצמאי כשזה שלא ישב על שום שרת ישראבלוגי ותפוזי או גוגליסטי למיניהם. התיישבתי והמשכתי בעבודה הקשורה בנושא. שעתיים. באמצע טלפון מאחותו של הבר מצווה של יום שני ושל מחר (אותה אחת): ביקורת.עניינית. בשקט. יודעת מה רוצה להגיד. הזכירה לי אחת בשם הילה. היא דיברה על אסרטיביות והיתה אסרטיבית בעצמה. הערכתי אותה על זה ונתתי לה לדבר. היא ביקרה את הצילום שלי. אמרה שהצילום שלי לא מספק בעיניה. אמרה שהיתה לה תחושה שיכולתי להביא תמונות עם ערך מוסף ושהיא יכולה לצלם כמוני. הקשבתי. להתפרץ היה מצייר אותי בעיניה כְּפּחוּת, כאולי אדיוט. כשאני דיברתי לא נתתי לה להתפרץ לדבריי, אז היא הקשיבה עד הסוף. בסוף היא אמרה שהיא מבקשת שאבוא עם מספיק ג'יגות של כרטיס צילום כדי לצלם המון. מיותר לציין שהם קיבלו ממני ג'יגה של תמונות ברזולוציה מקסימלית- 850 תמונות. זין. מחר הם יקבלו עוד יותר תמונות, 1100 תמונות, וזה עדיין יהיה ג'יגה. לא מתעסקים איתי בצילום. לא מתעסקים איתי.

צלמים אחרים נותנים 100 תמונות. 100 תמונות אחרים נותנים.
טלפון. אתה פנוי לסוע לצלם ביפו? יאללה... הלכתי לצלם בית מהמם ביפו... "יפו יכולה להתאים לי", אמרתי לעצמי בדרך חזרה, אני רוצה בית גדול, שקט... את הרעש שלי אני מפיק בעצמי... לא צריך לשלם יותר על פחות בלב תל אביב.
חזרתי הביתה. חצי שעה
טלפון. אתה פנוי לצלם עכשיו בשרתון סיטי טאוור? יאללה... הלכתי לצלם כמה פרצופים... יצרתי קשר עם עוד כמה אנשים... דווקא יצאו לי תמונות יפות, מוצאות חן בעיני...
טלפון. זאת הסגנית עורך. "אתה לא מתאים לנו לעבודה כמפיק במערכת", אמרה בגמגום. אמרתי לה תודה וסגרתי.
שלוש פעמים במהלך החודש הזה הייתי שם בהתלמדות.
סיפרתי לאמא שלי. "הם לא יודעים כמה אתה טוב. זה לא שלא היית טוב. זה הכל עניין של כימיה".
סוף סוף היא הקשיבה לי ואמרה את הדברים הנכונים. סוף סוף הרגשתי שהיא מבינה אותי.
היא לא דיברה על כסף או על אי הצלחה. היא דיברה על דברים אחרים.
אמרתי לה שאני רוצה לנוח, אולי לסוע לאחותי לזמן מה. היא הסכימה על המנוחה. על הנסיעה נדבר כבר.
"אני לא מבקש לסוע", אמרתי לה, "אני באמת לא מבקש את זה, אני רק חושב את זה ומשתף אותך בזה".
היא הבינה,
ניתקנו.

 

=
עדכון 22:00 בלילה: ואז ב20:55 הקפיצו אותי שוב- לך תצלם בבילינסון. היה פיגוע.... אז נסעתי.

ראיתי היום תכנית של בנה ביתך בעברית.
זו העתקה מה ביביסי. היתה תכנית פארשית לגמריי. הם הביאו שיפוצניק, התאימו לו את הכתובית "קבלן" ושמו בלונדה נעל בהגשה. חשבתי על זה ששיפוצניק זו אחת העבודות שנחשבות "בזויות" במדינה שלנו. אמא אמרה שזה טוב ששמו אחד שם כי זה משפר את הדימוי שלהם בארץ...
ואז הגעתי לראות שמחר יש שביתת חקלאים על זה שיש פחות עובדים זרים. אני חושב, אני בטוח שיש המון עבודה, ושאנחנו לא מוכנים לעשות אותה. יש המון עבודה בחקלאות למשל. יש המון עבודה בתחום הסיעודי.
היי, לפניי כמה ימים טיילתי במקום שהיה פשוט מטונף, מה עם לעבוד בניקיון שמורות טבע, יש בזה עבודה לעד, ורואים נופים ומכירים את הארץ, זו עבודה ידועה בחו"ל, יש שם ריינג'רים  וכאלה, והמדינה שלנו צעירה, צריך להשקיע בחינוך ובמודעות לסביבה- אין ספק שיש כאן עבודה.
מדהים שהכל בסופו של דבר זה רתימה והרשמה. זהו