אני מעסיקה את עצמי כל הזמן

כל שנייה אני ישר ממלאת בחברות או מעט בלימודים.. כי ללמוד זה אומר לשבת על התחת בשקט. וזה אומר לחשוב עליך בסופו של דבר. בין מליון תרגילים אתה עדיין שם..

וזה נחמד ככה, עם החברות שהמון זמן לא הייתי בחברתן באופן מוגבר שכזה, זה כיף מאוד. גם אני רואה מי איתי ומי פחות.

אבל בסופו של יום

אני רוצה לחזור אליך

אני רוצה לשתף אותך בכיף שלי, בכאב שלי.. בעיסוקים שלי, ביום יום שלי.

אני רוצה להרים טלפון באופן חופשי, אני רוצה אותך. אני רוצה שיהיה לי בית לחזור אליו, מישהו לדבר איתו. ואני לא רוצה סתם מישהו- אני רוצה שזה יהיה אתה. המדהים שלי, הנסיך שלי, שלו אני יכולה להגיד כל מה שמתחשק לי, אפילו מחשבות טיפשיות והגיגים חסרי פואנטה ממשית..

כ"כ הרבה דברים אני רוצה לספר לך.

אני רוצה להשחיל "אני אוהבת אותך " בין כל משפט שאני מתחילה. אני רוצה לחייך. אני רוצה שהקול שלך יהיה הקול האחרון שאני אשמע לפני שאני הולכת לישון. אני רוצה שתאחל לי לילה טוב אחרון.. אני רוצה להסתכל את התמונות שלנו ושזה יהיה הדבר האחרון שאני אראה.

אני רוצה סיבות טובות לחשוב עליהן לפני השינה. לחשוב על הנשיקות שלך.. והחיבוקים והחיוכים. אבל אני לא יכולה.

לא יכולה להרשות לעצמי.

כי כל דבר כרוך בבכי.

וכמה דברים יש לי לספר לך אהוב שלי.. כמה דברים..

וכמה אני רוצה לשמוע עליך, איך העבודה.. ואיך בבית, ואיך אתה מרגיש ומה עובר עליך. זה מטריף אותי פשוט

מטריף אותי שאני לא יודעת מה עובר לך בראש, שאני לא יודעת איפה אתה ומה התוכניות שלך. אני מנסה למצוא רמזים אבל אין שום דבר.. ריק..

ריק מטורף

חור מטורף שנפער בליבי. פשוט קרעו ממני חתיכה ועודי מדממת.. קרועה, נימים וורידים שנחתכו באכזריות. אפילו לא עם סכין, ככה עם הידיים והשיניים.

ופה הייתי איתך.. ואת החולצה הזאת לבשתי כשבאתי אליך, ואת החולצה הזאת אתה לא אוהב. והמכנס שקנית לי והשמלה.. והחיוך שכבר לא פה

וכאן היינו יחד, וכאן עבדנו יחד, וכאן יצאנו בשישי. ופה שכבנו ופה התנשקנו ופה על המיטה הזאת חווינו כ"כ הרבה.. ובחדר הזה, בבית הזה ובמרפסת ובפינה שלנו בבית ספר.

יש לי ככ הרבה דבירם לספר לך אהובי, ככ הרבה שאלות לשאול ופשוט אין מענה. בן אדם שנעלם מחיי, כאילו שמו מחיצה ענקית בינינו שככ קל לעבור אותה.. לפרוץ אותה בשנייה. אבל פשוט אסור. ככ מפתה להתקשר.. לשלוח הודעה

אני אוהבת אותך אהובי, אני לאיודעת מה קורה איתי, מה קורה איתנו, אני יודעת שאתה לא יודע מה קורה איתך. או שכן?

אני רק יודעת שטוב לי איתך, גם אם זה לא בדיוק אותו דבר. זה לא יכול להיות אוות דבר אחרי ככ הרבה זמן. אבל אני לא יודעת אחרת, מתוך בחירה. אני לא רוצה לדעת משהו אחר, אני רוצה להיות איתך כי רק איתך אני הרבה יותר טובה, אני הרבה יותר שלמה. אני שלמה לגמרי. אני יודעת שזה לא הזמן, לא עכשיו. אז מה כרגע?