וואי. הגעתי ליחום אתמול היו שם כל כך מעט ציורים יפים, וכל כך הרבה ציורים נוראיים:\

ראו מי היה צריך להגיע לשם ומי לא.

כל כךכ התרגשתי. הכרתי 2 ילדים ממש נחמדים:]

דיברנו כל הטקס. זתומרת עד שהוא התחיל [כי הם ישבו לידי, אחת מחיפה ואחד מרעננה]

רעדתי כל הטקס!! התרגשתי כל כך. הייתי לחוצה נורא

חשבתי שיש לי כל כך הרבה סיכויים.

עליתי לבמה, קיבלתי תעודת השתתפות.

ואז- הזוכים.

מקום שלישי- ילד חד גבה [חעח] מאיפשהו. ציור נחמד

מקום שני- ילדה ממבשרת שגם הכרתי. ממש חמודה, ציור נחמד אבל אני לא אהבתי.

מקום ראשון.

כולי מתח, מתפללת לאלוהיםםםםםםם

ואז: הזוכה

אופיר ***** מרעננה. אומייגאד

הוא ישב לידי כל הטקס הוא היה די שחצן.

הציור שלו. לפי דעתי לא היה מגיע לו לזכות. ככה כולנו חשבנו.

אבל פירגנו. למרות הפרצופים הבעע:\

אני הייתי כל כך מאוכזבת!!! כל כך!!

פשוט. ארר

רציתי לפחות מקום שלישי, רציתי לייצג בכבוד את הבית ספר שלי, העיר שלי.

זכיתי מקום ראשון בכל רעננה, מקום ראשון בין החמישה.

ו.. ארררר לא האמנתי.

הייתי כל כך מבואסת. ואני גם עכשיו:\

אבל זה די עבר. למרות שהזכירו את זה כמה פעמים והתעלמתי.

אשיצאנו מהאולם וזה, ניגשה אלינו ראש השופיטם.

מסתבר שהיא הייתה המורה של אמא שלי היא שאלה אותי מה דעתי על התחרות וזה..

אמרתי שלפי דעתי השיפוט לא היה נכון.

ואמרתי לה למה, אמרתי הכל! כל מה שאני חושבת. והיא כזה, לאדעת מפגרת:\

ואז בסוף היא אוומרת לי ולאמא שלי- טוב ניפגש.

אז אמרתי כזה ניפגש בתחת שלך.

היא כל כך מפגרתתת

השיפוט כזה לא היה הוגן! אני חושבת שהיה לי אחד ציורים היפים [ותגידו שאני שחצנית]

וגם היה כל כך הרבה ציורים מדהימיייםם שהייתי בטוחה שהם יזכו! אויש, מאכזב.

אחרי זה נסעתי לתל-אביב לבר מצווה של יובל.

הייתי מבואסת טוטליתתת.. לא רציתי לרקוד ולא כלום. ואמרתי שאני לא רוצה לדבר על התחרות. אז כולם היו ממש חמודים ולא שאלו:]

אבל לאט לאט התחלתי לרקוד וזה, היה הכי שווה ביקוםםםםםםםםםםם

כולם רקדו יחד וזה וכולם היו מאושרים:] למרות שהיה דבר אחד שנורא עיצבן אותי. נוראאאא

אבל לא אמרתי כלום:\

בדרך הביתה התחרפנו לגמרי באוטובוס:]

הגעתי ב-1 בלילה בערך והיום לא הלכתי לבצפר.

וואי, היה כל כך שווה, אבל מאכזב.

אני שמחה שהלכתי לבר מצווה זה עודד אותי

אוהבת

נעם:]