לפני כמה דקות נכנסתי לבלוג. נראה כאילו שמחקתי אותו.

כי אתמול מחקתי המון בלוגים ישנים שלי וזה. כנראה שמחקתי גם את זה.

כמו מפפגררתתת נכנסתי להיסטריה והייתי עם דמעות בעיניים. פאק. רק בגלל בלוג [מה שישראבלוג עשה לי..]

אז הצלחתי לשחזר אותו. הקלה:)

בקיצור. אני חוזרת:) אבל עדיין אני אעדכן פחות.

החלטתי שאת הכסף לפרו אני אאסוף במפגש הבא- 17.4

אני כלכך רוצה לראות את כולכם, שוב.

כלכך הרבה קרה בזמן האחרון.

אז יותר טוב עכשיו. נראה לי.

קרו דברים לטובה, לרעה.

אולי כבר כתבתי את זה, אבל הבנתי שאפעם אין רק טוב. עם הטוב בא גם הרע. ואני צריכה לקבל את זה. מישהי חכמה אמרה לי פעם 'אושר זו מילה מכלילה מדי'. והיא צודקת. ואני מעריכה אותה כלכך.

אני עדיין לא מרגישה מספיק פתוחה פה, מצטערת. אני יודעת שכל מילה שאני אגיד יוכלו אנשים לפרש אותה אחרת.

כלכך התעצבנתי ואמרתי שהבלוג הזה מביא צרות.

אולי הוא מביא צרות נכון, אבל הוא הביא לי כלכך הרבה טוב. הכרתי את כל האנשים המדהימים שפה, כל האנשים שרק המפגש איתם עושה לי את כל החודש.

הבנתי שאם אני יהפוך את הבלוג לפרטי, אני לא יכיר יותר אנשים. זה יפריד אותי מבלוגרים אחרים שאולי אני אוכל להכיר. אבל אין זה אומר שאני אל אהפוך אותו לפרטי. זה משהו שאני חייבת לעצמי.

אולי אני גם יחזיר אותו לפתוח, כך שכולם יוכלו לקרוא בו.

אין לי בדיוק יותר מה להגיד.

חוצמזה שאני יכולה להגיד בוודאות- שחזרתי לעצמי. לטובה. וגם החכמתי והבנתי כמה דברים.

למרות שיש עוד כמה דברים לא סגורים שאני צריכה לעשות.

החופש שלי התחיל בצורה כלכך מדהימה:) ואני מקווה שהוא רק ימשיך ככה.

התחלתי [או ליתר דיוק, החלטתי] לעדכן את הבלוג תמונות יותר- http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=192167 מוזמנים:)

בקרוב נוסעת לתלאביב. שופינג D:

וב-17 מפגש. ווואאייי בא לי מפגש.

3> אוהבת כלכך. ומצטערת שסבתלם את נעם הישנה.

נעם. שחזרה לעצמה, ויש לה חיוך כזהההה גדול על הפנים. רק שלא יברח שוב הלהלהלהל D:

עריכה:

עוד 8 ימים יומולדת שנה לבלוג.