נמאס לי.

רגע אחד אני כלכך שמחה, רגע שני אני כבר לא מפסיקה לבכות.

נמאס לי לא להפסיק לחשוב עליו, עליה, עליהם.

ולמה הכל כלכך מסובך?!

ולמה ולמה ולמה.. ולמה יש לי כלכך הרבה שאלות שאין להן תשובות?

מרגישה כלואה. בתוך הרגשות של עצמי.

ונמאס לי.

אני לא איזה בובה שאפשר לשחק בה. יש לי רגשות למען השם.

הלוואי שמישהו היה מבין. הלוואי שאני הייתי מבינה.

נקרעת מבפנים. וכןכן תגידו שאני דו פרצופית. יודעים מה? כבר לא אכפת לי.

עריכה:

אנני שלי, כמה שעשה לי טוב רק לשמוע את הקול שלך.

עריכה:

מחקתי חלק מהפוסט, לא בדיוק רלוונטי[?]

טוב נוו אז גם לי יש את הרגעים שלי. עכשיו יותר טוב.