ריק לי.

פשוטו כמשמעו.

ואני מרגישה לפעמים לא רצויה[?]

ומוזר.

ואני יודעת שעכשיו, הכל יחזור על עצמו.

אותו מעגל של סבל, אותו מעגל של בדידות לא נכונה. אותו חור בלב, אותה ריקנות.

ועד שחשבתי שהכל נעלם, ועד שחשבתי שהכל יסתדר.

ואני עדיין חושבת, מקווה כלכך.

כי אני לא רוצה לסבול שוב, לא שוב. לא רוצה ליפול שוב לאותה תהום של בלבול ופחד.

ואני פשוט, לא יודעת. אתן לזמן לעשות את שלו.

כי אלוהים גדול. וגם הזמן.

ואני אשתדל לשמור על עצמי, ולנהוג בחוכמה, ובאכפתיות. ולעשות מה שטוב בשבילי.

כי אני לא רוצה ליפול שוב.

והלוואי שיכולתי להרשות לעצמי לדבר, הלוואי שיכולתי להסביר. אבל אפילו אני לא מצליחה, לא יכולה.

ואני באמת לא רוצה שתחשבו שלא טוב. כי אומנם לא מושלם, ולא כרגיל, אבל בסדר. אני חושבת.

מחכה ליום עצמאות? לא.

רק מקווה שיהיה כיף, וששומדבר לא יהרס. אמן.