סוף שבוע עמוס כלכך;

טיול שנתי- למרות הכל, היו בהחלט רגעים שמאוד נהנתי.

ל"ג בעומר- נפלא :)

ה-ריב- נפתר, בסופו של דבר.

ה-מחלה- טוב נוו אז אני חולה. כבר בטיול השנתי הייתי חולהה.. אבל למה שליאור המורה ~האטום~ לשל"ח הקקי הזה יאמין?! טמבל.

אני חושבת בשלושה ימים האלה גמרתי בערך.. המ.. 10 גלילי נייר טואלט, או יותר. ואני לא מגזימה.

לפחות אין בצפרDDD:

אין לי משוו מוגדר, קצת חום פה ושם, אבל המון צינון, שיעול מעצבן. אהה וכן, אני נשמעת כמו צפרדע במצוקה, או משוו ^^

May angels lead you in.

Hear you me my friends.

On sleepless roads the sleepless go.

May angels lead you in.

כל הסמטוחה שהייתה בפוסטים האחרונים, נפתרה.

ועכשיו יותר טוב, ואין איזה משהו שיושב על הלב.

:)

אני חושבת שהיום הבנתי באמת כמה נכון המשפט ועם הזמן הכל חולף.

אבל תמיד יש אבל הזמן אומנם מרפא פעצים- אבל צלקות אי אפשר לרפא.

מה שאפשר לעשות הוא- ללמוד מהטעויות.

אני חושבת שחברות בין שני אנשים צריכה להיות מאהבה.

לא יודעת מה איתכם.

בלי פוזות, בלי נקמות באחרים, בלי התערבות אחרים בכלל.

אני חושבת שצריכה להיות פה איזשהי אהבה הדדית, ולא רק שצד אחד אוהב.

או שבכלל, שני אנשים נמצאים יחד רק בגלל פוזות/אי נעימות או אנאערף.

בסוף שני הצדדים נפגעים.

וחבל.

אבל, כל אחד בשיקוליו.

וזה משהו שכתבתי עליו בעבר, אבל מחקתי את הפוסט וחשוב לי בכל זאת לדבר על זה.

ברגע אופטימי זה, הרגשה של הקלה. והחיוך הזה שלא נמחק :)

אני יודעת שאולי אחרכך אתחרט על זה, ואערוך את הפוסט, אבל, עכשיו טוב.

כי בעצם, מה יש עוד לשפר? אני יודעת, יש משהו קטן, אבל ברגע זה הוא כלכך שולי וגם הבנתי, שאפשר לחיות בלעדיו.

בזמן האחרון ראיתי את זה בהרבה בלוגים, אז גם לי בא :)

אז 13 ו-4 חודשים אני חייה.

7 וחצי שנים מהם רקדתי.

כמעט 1 שנה מהם הייתי בתקופה נוראית

5 פעמים הייתי בלונה פארק.

10 בתים עברתי ועוד 1 בעוד שנה.

10 מפורסמים בערך פגשתי בחיי.

3 מפגשי ישרא הייתי.

4 חברים היו לי.

224 אנשים יש לי מסינג'ר

2 עגילים [1 בכל אוזן]

1 פעם אהבתי שני אנשים באותו זמן

4 חודשים זה הזמן הארוך ביותר שהייתי עם מישהו

7 ימים בערך זה הזמן הקצר ביותר שהייתי עם מישהו

1 שנה ו-1 חודש הבלוג הזה פתוח :)

200 ומשהו זה מספר התגובות הכי גבוהות שהיו לי

13,863 זה מספר הכניסות שלי כרגע

3 פעמים נקעתי משהו בחיים שלי [ביום כיפור זה היה נקע-סדק או משוו כי היה גם גבס:\]

4 זה הטיפוס שלי.

2 פעמים הייתי באודשנים

0 מהם הצלחתי לעבור

9 בלוגים היו לי

2 מהם פעילים כיום

151 פוסטים כתבתי מאז שמחקתי חלק גדול מהארכיון

2 הורים יש לי.

2 אחים יש לי.

1 סבא יש לי.

1 סבא לא הכרתי.

1 סבתא יש לי.

2 סבתות היו לי עד לפני שנתיים וחצי.

2 סבתות רבות היו לי- אחת נפטרה בגיל 88 שהייתי קטנה, ואחת ב-2004 כמה ימים לפני שהייתה בת 101[!]

43589043852039 הבטחתי לעשות פרו ועד עכשיו לא עשיתי :|

30 שקל אני חייבת לג'ודי

יומטוב שיהיה לכולם3333>

עריכה:

אני רוצה להגיד כמה מילים על סטיגמות.

סטיגמות זה דבר שמוכר לכולנו. כולנו משתמשים בסטיגמות.

אבל תחשבו לרגע, אם אני אוהבת וורוד, אני פקאצה?

אם אני אוהבת לקנות בגדים, אני פקאצה?

אם אני מתלוננת, אני פקאצה?

אם אני אומרת "אוימייגאד" אני פקאצה?

אם אני שמה מגף בתוך מכנס אני פקאצה?

אם אני עושה פן אני פקאצה?

אם אני מסתובבת עם בנים אני פקאצה?

אם אני יושבת ש"ספספל של המאגניבים" מאחור אני פקאצה?

אם הבלוג שלי לא אימו או שחור אז אני פקאצה?

אם אני שומעת שירים של רוני דואני אני פקאצה?

אם אני חושבת שאיזה דגומנית [לא משנה מי כרגע] יפה אז אני פקאצה?

אם אני לובשת חצאית אני פקאצה?

אם אני רוקדת במסיבות אני פקאצה?

אם אני שמה עיפרון שחור אני פקאצה?

אם אני כותבת במסינג'ר $^$#*$^)*^% אוהבתותכן/ם אני פקאצה?

אם אני מסתכלת בכלל על בנים אני פקאצה?

אם אני קונה בהיינס אני פקאצה?

אם אני נועלת פומה אני פקאצה?

אם כשאני פוגשת ידיד/חברה ואני נותנת לה/לו חיבוק או משוו אני פקאצה?

אם אני שונאת את אביב גפן אני פקאצה?

דרך אגב- אלא רק דוגמאות, אני מדברת בכלליות ולא רק על עצמי.

וכנ"ל ככה, על פריקים, כל מה שאומרים עלייהם.  או וואטאבר.

אני חושבת שוורוד זה לא פקאצי. למען האמת, לדעתי וורוד זה צבע יפה ויש לי מלא דברים וורודים.

אני אוהבת כמה מהשירים של אביב גפן. אז אני "וונאבי פריקית"?

לא. לא. לא. לא.

אז תגידו לי שאני פקאצה. תקראו "לנו" פקאצות. תקראו להן "פקאצות".

אבל מה זה פקאצה בכלל? אחת שאוהבות וורוד?

אני חושבת שלשפוט אנשים לפי דרך חיים וצורת התנהגות זה מבחיל.

ואני מודה, גמאני לפעמים שופטת אנשים לפי המראה וההתנהגות הראשונית שלהם. אבל אני חושבת שלכל אחד מאיתנו מגיעה הזדמנות להכיר את האדם שבפנים, בלי הסטיגמה שלו.

כי יש אנשים שנקראים פריקים- אבל הם אוהבים את העולם.

יש בנות שנקראות פקאצות- והן בכלל שונאת וורוד.

אבל אנשים לפעמים לא חושבים פעמיים.

וכמו שאומרים, אל תסתכל בקנקן אלא על מה שיש בתוכו. או על המלצרית שמגישה אותו [NOT].