פריקת עצבים אל תשימו לב.

אז נכון השנה הזאת הייתה הכי גרועה שלי מבחינה לימודית.

ממוצע 97 ירדתי ל-84 ומי יודע כמה הוא עכשיו.

הייית חוהל המון והחסרתי המון.

ולא יעזור כל דבר, כמה שאני מבקשת מילדים להעתיק את החומר ולהשלים הם יבטיח יבטיחו ולא ייתנו.

כמה שאני אשתדל, וכמה שאני אנסה, לא.

ואז אמא כועסת עליי שלא הייתי בסדר אבל בכל זאת היא תכתוב מכתב, למזלי.

ואז המורות כועסות עליי.

ואז יופידו כל המצברוח בכלל להתכונן נהרס.

ומצטערת באמת שאני בנאדם, ושנאי שוכחת, ושלפעמים אני לא אחראית.

ואנחנו מוצפים בחזרות האלה כלללללל היום וכן, קשה לי להשלים.

וכן, הדרדתי בלימודים ברמה מטורפת, אני יודעת.

ואני לא המ שהייתי פעם, אני יודעת.

ואני חושבת שנכון יש לי חלק בזה, כי השתניתי והתבגרתי מה לעשות?!

למען השם.

זה כלכ מעצבן אותי.

כי אני מאוכזבת מעצמי, וכן גם מהמערכת.

שלא מתחשבים בנו בגרוש, ויש לנו את המורות הכי חרא בעולם, הכי לא מתחשבות, הכי מפגרות באמאשלי.

ואני שונאת בצפר.

ופעם אהבתי.

ועכשיו לא.

ואני מרגישה כלכך מוצפת ואנלא עומדת בעומס הזה כבר!!!!!!!!!!!!!!!1111

כסעמק.

נאמס לי.

נמאס לי שאני כבר לא התלמידה המצטיינת שהייתי פעם, נאמס לי לאכזב את ההורים שלי שעדיין חושבים שאני כזאת. ובאמת שאני משתדלת, אבל אל הולך לי.

נמאס לי לאכזב את עצמי, כי אני רוצה להיות הכי טובה שיש, כי אני כזאת, פרפקציוניסטית.

אולי יותר מדי.

אני אערוך את זה, בטוח.

חתיכת ביצ'ית מטומטמת כמה שאני שונאת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

מצדי תישרפי בגיהנום, זה מה שמגיע לך.

ואל תשאלו, כי אני לא אענה. אל תשאלו.

כל הבית היה מלא 6 שעות בטכנאים ובלאגנים.

לא הספקתי ולא היה לי שום חשק לכתוב על פרוקיט אוהבים, שוב.

היום שהתחיל מושלם- נגמר בעצבים.

כסעמק.