בנג'י. הוא כבר מת.. הם הרגו אותו אני שונאת אותםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

אני לא יכולה להפסיק לבכות

אני לא מאמינה

למה דווקא הוא?~?!?!?!?????????????????????

מה הוא עשה לא טוב?!?!!?!?!?!?!?!?!? הוא היה בנאדם כלכך טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!111

נסענו אני ואמא שלי בבוקר לקנות משהו ופתאום שמענו חדשות:

"הותרו לפרסום 3 מהרוגי הלחימה באביבים

ההרוגים הם רס"ן בנימין [בנג'י] הילמן..."

בנג'י היה הבעל של איילה, ה"פרח" של נבות, אחשלי. פרח זה סוג של מטפלת לחינוך מיוחד.

והיא באמת פרח. היא פשוט מלאך. היא בנאדם כלכך טוב, אני כלכך אוהבת אותה. נקשרנו אלייה כלכך, כל המשפחה.

היא הייתה באה אליינו וכולנו היינו איתה והיא תמיד נחמדה וחייכנית ומבינה ועוזרת.

היה לה חבר. קראו לו בנג'י. בנג'י גר ברעננה בתקופההאחרונהוהאעברלישובבשםמכבים-רעות.

בנג'י ואיילה היו באים אלינו הביתה; אוכלים איתנו ארוחות ערב, כשאיילה באה לטפל בנבות הוא היה בא ומשחק איתם ונמצא איתנו, הם היו באים לביקור פעם בכמה זמן שכבר הטיפולים נפסקו.

אנשים כלכך מדהימים.

איילה ובנג'י התחתנו.

היום, אחרי שלושה שבועות בלבד לאחר שהתחתנו, בנג'י נרצח ואני לא מתביישת להגיד את זה. הוא נרצח על ידי לוחמי חיזבאללה שפתחו לעברם בחילופי אש כבדים.

אני שונאת אותם, וגם את זה אני לא מתביישת להגיד.

אני שונאת את החיזבאללה, אני שונאת את הערבים האלה.

אני שונאת אתכם אתם שומעיחםםםםםםםםםםםםםםם!?!?!!?!?!!??!!11111111

אתם הרגתם את אחד בני האדם הכי מדהימים שהיו על פני אדמות!!!!!!!!!!111111

הוא היה בא ומשחק עם נבות כלכך יפה, ומדבר איתנו והכרנו אותו כלכך טוב.

אני ואמא שלי היינו בשוק. כל הדרך היינו במתח זה הוא או לא?!

והתחלנו לברר, וביררנו את כל הפרטים שרק היה צריך וזה היה הוא בטוח. ובכיתי יותר, לא יכולתי לעכל את זה. וצעקתי. עכשיו אני פה.

אחרי ההלוויה. כן היינו בהלוויה.

כל הדרך לקייטנה של נבות בכיתי. וכעסתי. כעסתי על הערבים המטומטמים האלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111111111111

כל הלוויה שיכתבתי לעצמי מה אני אכתוב פה. שיכתבי לעצמי בראש כל פרט ופרט, כל מחשבה קטנה וכל פיסת עצב.

ועכשיו, אני כבר לא יודעת מה לכתוב.

כואב לי הראש, ושורפות לי העיניים, מבכי.

ואני מסתכלת על התמונה שלו, ואני בוכה. ואני לא יכולה להפסיק.

הוא היה בנאדם כלכך טוב.. בנאדם שהלך.. אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

ולראות את אחשלי בוכה, ואת אמא. ושהיום נצטרך בערב לחגוג לבת דודה שלי מסיבת גיוס ויומלדת 18. מזל שהיא לא תהיה בקרבי.

חסר לשני האחים שלי שילכו לקרבי!!!!!!!!!!!111111 חסר להם כי אני לא אתן להם למות בגלל החארות האלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1111111111111111111111

אין לי מילים כבר.

אני לא יכולה.

לא יכולה לחשוב על זה ש.. לא יכולה לחיות במחשבה שהוא לא פה. שכבר לא נראה אותו.

וכשהיינו בלוויה.. כלכך הרבה אנשים. כולם בשבילך בנג'י, כולנו אוהבים אותך. גם אני.

והיה מסדר כזה.. וחיילים ירו. ולחשוב שירייה אחת הרגה אותך.

וזה הפחיד אותי. 3 יריות ששיתקו אותי, ועמדתי דום, והחזקתי את המכנס של אמא וביד השנייה זר פרחים שקנינו.

ועדמתי. והייתי עייפה, וכאבו לי הרגליים, והראש, והלב.

ולראות את איילה.. כבר לא אשתו. אלמנתו.

וקנינו מתנה כמו שאמרתי.. אני ואמא שלי לבת דודה שלי.

והמוכרים ראו שאני עצובה, והיו צריכים להכין את המתנה והכל.. אז אמא שלי ואני חזרנו אחרי שעה ואמא שלי יצאה החוצה שהם יביאו לה את זה.. והם הביאו לי נר. עם אותיות סיניות כאלה שכנראה אומרות משהו.

איזה חמודים. ואני עוד מעט אדליק את הנר הזה, לכבודך בנג'י, לזכרך.

אני רוצה רק קצת שקט, לעצמי.

בנג'י, אני אתגעגע אלייך. תשמור עליינו שם למעלה, בבקשה?

יהי זכרו ברוך..

סליחה אם משהו לא מובן, אני צריכה קצת להתאושש.

http://news.walla.co.il/?w=//944900

כתבה עליו בוואלה!

עריכה:

עכשיו יותר טוב. השעה 23:52, חזרתי מהיומולדת של בת דודה שלי, הגדולה אבל. היא בת 18 ומתגייסת גם..

היו איזה 15 איש פלוס-מינוס. היה ממש מצחיק, וכיף, וטעים(:

וזה משהו שהייתי צריכה כדי לצאת קצת מהבאסה העמוקה הזאת.

אני מרגישה כלכך תינוקת.

אבל כל פעם שאני מביטה בתמונה שלו אני לא מפסיקה לבכות.

ואיך אני יכולה להרשות לעצמי להנות כשהוא.. כשהוא לא פה?

הבטחתם יונה עלה של זית הבטחתם שלום בבית הבטחתם אביב ופריחות הבטחתם לקיים הבטחות הבטחתם יונה

אבל נראה שבחיים לא תקיימו.

מרגישה מטומטמת, לא יודעת למטה.

מצטערת אם אני אהיה עצבנית או אתפרץ לפעמים, אני באמת לא שולטת בזה.

ומצטערת שלא עניתי היום במסינג'ר להרבה מאוד אנשים, פשוט לא היה לי חשק, בכלל.

ואין לי מה להגיד. אין יל על מה לדבר.

אבל אני יודעת שאני אפתח מתישהו וארצה לדבר על זה שאני אתאושש קצת. אבל בינתיים, לא בא לי לדבר כלכך.

אבל תודה רבה כי באמת שאתם עוזים לי, המון. גם אם אני לא מגיבה בחזרה.

ברגע ששמענו על זה, אחרי שהיה לי את "ההתקף בכי" הראשון, אמא שלי דיברה איתי והסבירה לי כמה זה מראה שצריך לחיות את הרגע.

וזה מה שאני מתכוונת לעשות, בשביל להשלי את המ שהוא לא הספיק.

הוא ועוד רבים.

שנגמרה ההלוויה אני ואמא שלי הלנו לשים את הזר שקנינו בשבילו, וחיפשנו את איילה [אשתו כביכול]

לא מצאנו אותה אבל מצאנו את המשפחה שלה. 2 האחיות שלה ואח שלה. אח שלה הוא צעיר, בערך בגיל שלי. וראיתי אותו בוכה ככה.. זה עשה לי רע.

והם סיפרו לנו שהיא הלכה.. שהיא לא רצתה להישאר [ככה הבנתי] ואמרנו להם כמה שאנחנו מצטערים ומשתתפים בצערם ושימסרו לה שהיינו פה ושנבוא במשך השבוע לשבעה.

אז יצאנו החוצה.. והיה בחץ רכב. והסתכלתי בתוכו וראיתי אותה אז קראתי מהר לאמא שלי. נדחפנו קצת בין האנשים והיא קלטה אותנו.

היא ישבה ככה אדומה, נפוחה. החולצה שלה הייתה קורעה.. חולצה שחורה וחצאית ארוכה לרגליה. סימן של איפור לא היה עלייה. רק פרצוף עצוב ועיניים נפוחות ואדומות.

והיא קלטה אותנו ומיד אמא שלי חיבקה אותה ושתיהן התייפחו וסיפרנו לה כמה אהבנו אותו וסיפרנו הל על נבות ושנבוא לבקר ושנביא אותו איתנ! והיא אפילו חייכה! ושמחתי ששימחנו אותה.

ושראיתי אותה ככה.. אני לא אשכח את זה. היא נראתה כלכך שבורה.

אני מפחדת שיקרה לה משהו. זה לא מגיע לה. לא מגיע לו! לא מגיע לאף אחד!

אהה כן.. קיבלתי את הפרסים מאינטר8אינגD:

חשבתי לבוא עם החולצה למפגש.. ממ יכול להיות. ו כמובן גם 100 שקל ש-55 מתוכם הולכים לפרו.

שאני אשלח אוות ביום ראשון..

אגודת גאחשצל:

גם אני חושב/ת שנסראללה צריך למות.

קרדיט לרונה.