תכננתי לכתוב פה פוסט על כמה שאני מתרגשת, אבל מרוב התרגשות ותיכנונים לא היה לי זמן.

תכננתי לכתוב פה פוסט על כמה שהיה לי קשה לישון בלילה, על שהעתוררתי ב12 ולא הצחתי להירדם עד 3 לפנות בוקר.

על איך חבורה של ילדים ממועצת תלמידים פידחה ת'צמם וחילקה מדבקות "בורכים הבאים" לשאר התלמידים בשאר בית הספר, ואחרכך גילו שזה דווקא מצחיק. ואני הייתי ביניהם.

תכננתי לכתוב פה פוסט על איך אנחנו לומדים עכשיו חודש במסדרון של הזייניקים כי ילדה אחת על קביים ולא יכולה לעלות במדרגות.

תכננתי לכתוב פה פוסט על איך זה שחטפו לי את הלוקר, על המחנכת החדשה, המורות החדשות.

תכננתי לכתוב על כמה שהתרשמתי מבית הספר לטובה, אפילו מאוד.

תכננתי לכתוב פוסט איך אני וגילי הלכנו יחד ברגל וכשהיינו צריכות ללכת כל אחד לכיוון אחר נשארנו לדבר שם קצת יותר משעה.

תכננתי לכתוב פוסט על איך נשברה לי המצלמה ועכשיו היא בתיקון ואולי יקנו לי חדשה.

על איך שהיום הראשון בבית הספר היה הזוי ביותר, כי הצלצולים כלכך בילבלו אותי.

על זה שעוד לא סיימתי [ובקושי התחלתי] שיעורים בערבית.

אבל לפני כמה זמן, החלטתי לכתוב על משהו שונה דווקא, לעזוב את כל התיכנונים בצד ולכתוב על משהו שהייתי צריכה לכתוב עליו מזמן.

אני יודעת שאני יצא מניאקית מהסיפור, אני יודעת שכולם יגידו איכססס היא לא הילדה שחשבנו שהיא, אני יודעת אני יודעת.

אבל די, כמה כבר אפשר?! אני מבקשת אנשים, אל תוסיפו אותי למסינג'ר, ת-פ-ס-י-ק-ו-!

תפסיקו לנסות לעשות איתי החלפת הצבעות כי פאקק אנלא באינטראייטניג כבר!

תפסיקו להוסיף אותי כי "יש לי בלוג יפה כנסי לשלי"!

תפסיקו לשאול "את פה?" אם אני לא נמצאת! ת-פ-ס-י-ק-ו-!

תפסיקו לשאול מה קרה [גם בבלוג] כי אם הייתי רוצה שתדעו הייתי אומרת לכם!

תפסיקו לשלוח הודעות כשאני מבקשת שלא!!!!

מצטערת, אני לא מעוניינת להכיר אנשים כרגע. די, אני לא רוצה שיוספו אותי אנשים בגלל "המראה החיצוני שלי" [מה אתם אוהבים בכיעור שלי?!] ובגלל הבלוג היפה שלי [נוו בזה אני מודהPP:] ובגלל שאני מוכרת בישראבלוג, ובבתי ספר אחרים [מי שיודע מבין למה אני מתכוונת]. בקיצור, די, תפסיקו להוסיף אותי.

מרגע זה נמחקת הכתובת מסינג'ר שלי, מי שרוצה שבאמת להכיר אותי לא בגלל מה שאני אלא בגלל מי שאני, יכול לשלוח לי E-MAIL עם הכותבת שלו ואני אשתדל להוסיף אותי בעצמי, או משהו כזה.

אני פשוט לא מעוניינת להכיר עוד אנשים כרגע, מרוב אנשים שאני לא יודע מי זה מי, אני מתבלבלת, וזה פוגע באנשים אחרים וגם בי. זה מעצבן אותי, כלכך. תשאלו את גורביץ' רונה וג'ודי איזה צרחות דפקתי להן בפלאפון, ולא בפעם הראשונה.

ויש ילד אחד, ילד אחד אדיוט, שחושב את עצמו ללא יודעת מה. ילד שפעם היה חשוב לי, חשוב לי מאוד. ילד שפעם הערכתי. ילד שעכשיו הוא מתנשא, ומתלהב, כלכךךךך מתלהב. ונמרח על כמעט כלדבר שזז.

איכס. אם אתה חושב שזה "קול" ו"מגניב" מותק, אתה טועה.

ומה שעשית היום עבר כל גבול.

אתה עוד תתחנן בפניי שאסלח לך.

תתחנן אבל אני לא אסלח. די! כמה אפשר כבר לסלוח?!

מספיק, עברת כל גבול.

אל תשאלו. חסר לכם שתשאלו.

נעם. שעצבנית, מאוכזבת, וציפתה ליותר נוו מה חדש?.

שהתחילה את היום אחלה, אפילו טוב מאוד אבל הוא סתם נהרס:\

אני מרגישה כלכך טיפשה.

"מישהו גדול שם ישמור עליי שלא אפול"

אייייימן בייבי.