היום-וחצי האחרוניםהיו מהנים במיוחד.
ילדה אחת, שאני נורא אוהבת, אמרה לי שהדכאון הזה שהייתי בו בימים האחרונים ייגמר תוך יום-יומיים, והיא צדקה.
יום שישי היו בחירות למועצת תלמידים, נבחרתי:]
השנה השנייה ברציפות. בעזרת השם גם שנה הבאה יושבת-ראש המועצה, אבל עד אז אלוהים גדול.
היום [יום שני] עבר נפלא.
למדנו 5 שעות, מתוכם שעה אחת הייתי בחזרה.
אני מופיעה בטקס רבין, שרה. אנחנו שרות את השיר "ניגע אל החלום". בטח כולם מכירים אותו בגרסה של רן דנקר, שיר מקסים.
לא הרבה זמן אחרכך, בסביבות 3 נסעתי לרופא עיניים, לשים עדשות!D:
מי שלא יודע יש לי משקפיים, אבל רק למרחוק ואני החלטתי שזה מפריע לי גם במשך היום אז אני רוצה עדשות.
אז לימדה אותי אישה אחת מאוד נחמדה איך לשים אותן.
בהתחלה זה היה ממש מלחיץ, אפילו קשה. התחילו לרדת לי דמעות כל פעם שניסיתי והייתי בלחץ שאני מזה גרועה וייקח לי שנה לשים! אבל מהר מאוד, אולי ב-20 כבר סיימתי. ווואאעעעע זה כזה כיף!
הסתובבתי כמו ילדה מפגרת שכרגע נולדה והיא מגלה עולםXD
פשוט גיליתי דברים חדשים שלא ידעתי שהם קיימיםXD זה כזה נחמד!D:
בימום הראשון אני צריכה לשים ל-3 שעות, ביום השני 4 בשלישי 5 וכך הלאה עד 8, ומ-8 שעות אני יכולה לשים לכל היום.
זה כדי שהעין תתרגל.
אז הורדתי את זה די מהר, ואנלא אוכל לשים בבצפר זאת אומרת שאני אהיה כרגיל בשיעורים עם משקפיים ורק יום ראשון אני אשים ממש לכל היום.
זה כזה שווה^^
אבל יכול להיות שאם אני ישים את העדשות ויום אחד אני ארצה להוריד אז אני אצטרך קבוע משקפיים, ואת זה אני לא רוצה, אז יכול להיות שאני אוותר? אני בספק, אבל אם זה יהיה ככה אני באמת לא רוצה.
אז זו הייתה בהחלט פסגת אושר קטנה, איאיאיאיי:]
יותר מאוחר נסעתי עם אמא שלי ואח שלי לרופא בבני ברק משהו, בשביל האח לא בשבילי.
סתם היה משעמם, ראיתי טלוויזיה בפלאפון כל הזמן, מוקפת בדוסיםXD
אנשים מתחילים להיות נורא אגואיסטים, נורא. בהתחלה זה היה נסבל, אבל עכשיו אני לא יכולה להתעלם מזה.
אני לא יכולה לדבר על עצמי קצת, בלי שתשני נושא שיהיה קשור אלייך?
מה איתי? גמאני קיימת בעולם, גמאני רוצה לדבר קצת, במיוחד שאני ממש זקוקה לזה.
הפנמתי די הרבה דברים בזמן האחרון, על חברות, ידידים, אהבה בעיקר.
נמאס לי להקדיש לזה זמן, מחשבה. זה גוזל ממני יותר מדי דברים, יותר מדי מהאושר שלי.
נמאס לי לחשוב עליכם, לדבר עליכם, לעסוק בכם, לבכות בגללכם, אבל אני מחכה. נותרה בי עוד סבלנות.
אני שותקת, כן, יותר מדי לפעמים, אז אל תנסו להוציא ממני דברים שגם ככה אני לא רוצה לדבר עליהם, כי יש דברים שלא מספרים לאף אחד, זו הבחירה שלי.
כמו שנה שעברה, תקופת הלחץ שעופפת אותי כל פעם מחדש.
עבודות, מבחנים, שיעורים, עוד קצת שיעורים, חוגים, אירועים, כל מיני חובות שדי קשה לי לעמוד בהם, עוד לא התרגלתי.
שתי ברמצוות מחכות לי עוד, אחת בסוף השבוע והשנייה בשבוע הבא.
חזרות לחג תנועה בקרוב- ריקוד ושירה. החג תנועה יתקיים ב9.12
חזרות לטקס של יצחק רבין, אבל זה ייגמר יום חמישי.
נשאר לי עוד לקנות בגדים חדשים לחורף, נעליים שאני כבר רוצה המון זמן, מתנות לברמצוות, העדשות, יש לי הרבה הוצאות השבוע, אני רק צריכה למצוא את הזמן.
מצטערת אם אני מזניחה קצת, בקושי מתחברת/עונה במסינג'ר או באיסי וכאלה, או לא מתקשרת, לא מגיבה [אבל שתדעו שאני קוראת!] זה לא בשליטתי.
תן, קצת שמש תן וברקיע צבע לי קשת כולה זהב
תן לי לחייך בזרועותיו של הנסיך שאותי יאהב
אז תן לי מנגינה כדי לרקוד לקול צליליה כמו בחלום
תן לי אמונה וסבלנות לחכות לו יום ועוד יום.
אז תן קצת שקט ושלווה
ואהבה שלא תגווע עם עלות הבוקר
אז תן חיוך וגם תקווה
כי הלבבות צמאים לאושר, אם רק תתן!
תן, מרגוע תן, ואת הכוח לקבל את האכזבה
שוב שקעה חמה ושוב ירד עלי הלילה בלי אהבה
אז תן להתפלל ולהאמין שזה עדיין לא מאוחר
תן ללחוש אמן, ולשלב את הידיים עד המחר.
אז תן קצת שקט ושלווה
ואהבה שלא תגווע עם עלות הבוקר
אז תן חיוך וגם תקווה
כי הלבבות צמאים לאושר, אם רק תתן!
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
