זהו אני מיואשת לגמריי... נימאס לי מהכול... מהאנשים שסובבים אותי.. מהחברים שלי.. מהבצפר המזדיין הזה בקיצר מהכול!!!
כול ניסיון שלי להיות יותר מאושרת ושמחה ניגמר בכך שאני עוד יותר ניכנסת לדיכי ומרגישה חרא...
כול דבר שסובב אותי נהרס... וכבר סוף שנה ואני ממש לא רוצה שהיא תיגמר כי אז אנחנו ניפרד זאת אומרת הכיתה שלי...
וממש לא באה לי אני מה זה שונאת פרדות זה ממש מעציב אותי...
עד שמצתי לי חברים נורמאליים אנחנו שוב ניפרדים זה כבר הפעם השנייה שאני צריכה להיפרד מהחברים שלי....
גם לא רק זה כול מה שאני רוצה בחיים שלי אני הורסת הכול בישביל זה ובסוף לא מרביכה מזה כלום...
כאילו ממש שום דבר... אני רק ניפגעת יותר ויותר...
כול בן שני שסובב אותי מעורר בי בחילה של שונאה וגועל... רק המחשבה של כול מה שקורה לי עם בנים מגעילה אותי וגם אני ממש מאוררת בעצמי גועל במחשבה על זה שעד כמה אני יכולה לרדת נמוך....
הינה משהו שניכתב ברגע של יאוש... אני לא יכתוב את השם למי זה מוגדש כי יותר מידי אנשים קוראים פה...
שוב מצפה, ושוב בוכה
שוב מתאכזבת, ושוב בוכה
אתה שם, ואני בוכה
אני אוהבת אותך, ואתה אותה
יורדות הדמעות, אך הן לא עוזרות
בכול לילה במיעה משאלה,
שזה בעצם אתה.
הייתי פה...
או שבעצם לא...אמממ לא יודעת...
בייי תגיבו.. ועם לא באה לכם אז לא צריך....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
†°•luda4ka•°†
