דמעה עומדת על סף העין
ולא רוצה ליפול...
הדמעות מצתברות אך לא זולגות...
כול כך רוצה לבכות...
אבל לא מסוגלת
כול כך אוהבת כשאתה לידי מחבק אותי...
אבל כול כך לא אוהבת את זה שאתה לא איתי..
למרות שדיברנו ואמרתה שהכול בסדר
הכול לא בסדר
אצלי לפחות..
אבל בזמן הקצר הזה שלקח לי להקיר אותך
צמרמורת עוברת בגופי רק במחשבה עלייך..
כול היום חיכיתי שרק תיתקשר כבר...
שתיזכר בי...
למרות שהבנתי שלא אכפת לך ואתה לא תתקשר
התקשרתה בדיוק שנייה לפני שנישברתי
כול כך שמחתי לשמועה את הקול שלך....
ואתה יודעה מה אני כן זכרתי מה רציתי להגיד לך
פשוט הבנתי שזה לא מתאים
ואני יהרוס הכול
את באה אלי
לראות אם אני פצוע
מרסיסי אהבתך
את באה אלי
ואין לי לאן לברוח
איך אוכל ממך להסתתר
וכמו הרוח, את מסעירה את הגלים בים
ואז נוטשת
זה כמו לשכוח
ובשניה להיזכר
את באה אלי
מתוך ימים, מתוך ספרים, מתוך שירים
באה אלי
כובשת
את באה אלי
יפה כנבל בשירים האסורים
באה אלי לוחשת
את באה אלי לבדוק אם אני כנוע
לקצב פעימות ליבך
את באה אלי ואין לי דקה לשכוח
את הטירוף במבטך
את באה אלי
מתוך ימים, מתוך ספרים, מתוך שירים
באה אלי
כובשת
את באה אלי
יפה כנבל בשירים האסורים
באה אלי לוחשת
איך את הופכת לאיש אחר
איך את נסערת
איך את כמו ערב מעלי
נ.ב לקח לי הרבה זמן לערוך את הפוסט הזה...
להימנע מדברים שאני לא צריכה להגיד
כדי לא לפגוע לא בעצמי ולא באף אחד אחר..
בקיצור הכול חרא...
אני כבר לא יודעת מה לחשוב...
מה להגיד או מה לכתוב...
מרגישה גוש בגרון ולא יכולה להיתפרץ
כול כך מעצבן
הייתי פה...
מקווה גם לחזור
~luda4ka~