בזמן האחרון התחלתי לחשוב יותר מידיי על התאבדות...
וזה פשוט לא יוצאה לי מהראש....
כול הזמן אני מדמיינת איתך אני יעשה את זה...
המחשבה הכי חזרה וחוזרת על עצמה זה
שאני יושבת על המעקה בקומה השניי של הבצפר
בהפסקה וכולם מסתובבים
אף אחד לא שם לב עד שאני צועקת הכי חזק שאני יכולה...
"גלב אני אוהבת אותך...." ואז הכול נעצר כאילו שהזמן נעצר
כולם עוצרים לרגע ומסתקלים למעלה לראות מי המשוגעת...
ובין כול האנשים אני רואה אותו עומד עם חברה שלו וצוחק...
המחשבה הזאת הורגת אותי פשוט
ומפעם לפעם באה לי באמת לעשות את זה...
מה יש לי כבר להפסיד....
גם ככה אני לא שווה כלום...
אני לא מוכשרת
אני חרא בלימודים...
כולם בבצפר יורדים עליי
מציקים לי ואין אף אחד שיגן עליי אף פעם!
כול החברות שלי נותשות אותי....
ואני נישארת לבד...
מה לי לעשות עם עצמי כבר...
מרוב שאף פעם באמת לא היתה לי אהבה ולא חבר...
אני כבר מפחדת מבנים...
אני מפחדת להיתאבה שוב..
ומפחדת מזוגיות... עם אני יתחיל לצאת עם מישהו אז אני אני יתנהג
איך הוא יתנהג...
איך ניפגש איך נאהב אחד את השני...
בדיוק בגלל זה אני מתבאסת
ומה שהכי גרוע עבר רק שבועה מתחילת הלימודים
ואני מרגישה כאילו השנה הולכת להיגמר כול רגע
שאני לא יראה אותו בחיים יותר
וכמה אני יתגעגע אלוי
בקיצור חרא לי...
אני חושבת שאני מתחילה להיתאהב בו שוב!
בקשה שמישהו יעזור לי...
אני הולכת להגיד לו את זה אחת ולתמיד או שאולי בכלל לא כדי להגיד לו את האמת
בקשה תעזרו לי
היתי פה
~luda4ka~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
†°•luda4ka•°†
