הרבה זמן שלא באמת עדכנתי ובאמת כתבתי משהו, טיפה נטשתי את החלק הזה של הבלוג.

אז...הנה, פוסט.

בזמן האחרון אני מרגישה שהרגליים לא נוגעות אפילו טיפה באדמה.

דווקא עכשיו, שאני צריכה להתחיל ללמוד לבגרויות ,אני צריכה להיות דבוקה לאדמה בדבק.

בכול זאת, לעופף מתאים לי קצת..נחמד לא לחשוש כול הזמן מכול דבר, נחמד שיש את המוסיקה שמעלה אותי עוד יותר למעלה...

יש לי את הסיבות לעופף כרגע.

אני יודעת, יש גם את הסיבות לפול לקרקע...אבל בא לי קצת זמן בעננים.

טל הייתה כאן בשבת-ראשון והיה מצויין לראות אותה.

הולכים מכיתה לכיתה בשקט הזה שמיוחד רק לבי"ס שלי. יושבים כמה שעות והולכים בתחושה מבוזבזת.

אלו שנים הכי טובות שלנו,

אם כך, תירו בי עכשיו, בעצם, תביאו לי רובה אני ארה בכולם ואז בעצמי, סגרנו?

טוב האמת, שיצא לי לא פעם לתפוס את עצמי מחייכת באמצע הרחוב ולאו דווקא כי איזו אישה זקנה נדחפה לכביש.

שכחתי לפרט על ארה"ב אבל האמת עדיף שבנתיים אני אשכח מזה.

עוד בנאדם אחד אומר לי "מצ'עמם לי" או לחילופין "מה ניש?" חוטף בעיטה לאזור הנגיש ביותר.

שכחתי לציין שירדתי 3 קילו מאז ארה"ב :)

יותר מידי שורות בלי שום קשר.

אני אפסיק עם זה.

דניאל.