לפעמים אני לא מבינה למה משלושת האנשים שחיים בבית הזה חוץ ממנה היא בוחרת תמיד אותי כבובת פיניאטה משלה

להכות במילים כולכך חזקות ואחר כך להתנהג כאילו כלום לא קרה.

את עם החיוך המזוייף הזה שלך שמראה שהכול מצויין שאנחנו בעצם המשפחה המושלמת.

את עם המבטים השופטים.

זה ממש נחמד שאת חובטת במילים. להרוס לי את הימים זה ממש כיף חיים.

תכלס המשפחה הייתה מוזרה היום.

תודה לך שהיית אמיץ ונכנסת למצב הזה בכלל.

כי אני,אמרתי לך, בטח הייתי מתכרבלת לכדור בפינת החדר.

כולכך תודה לך שהיית שם בכול כולך והראת, למרות מה שחשבת, כמה אתה מיוחד.

היי, אפילו אמא שלי מחבבת אותך.

יום שלישי בגרות במתמטיקה ואני ממש לא יודעת כלום.

ומגישים אותי על כלום.

אז למה לגשת בכלל..?

אני אגש כבר במועד חורף.

עזבו את זה שגם להיסטוריה אין לי סבלנות בכלל.

(סוף סוף שימוש לקווים המפרידים..)

פלאסיבו באים לארץ! מקווה שהכרטיס לא יעלה יותר מידי, אין לי כוח לעוד רגשות אשמה מההורים.

נמ.

דניאל.