פתקיות דביקות

זה לילה רבעי שאני שותה. שיא הקלישיאה, שיא הטמטום, אבל כך יותר קל. זה לא גורם לי לשכוח, זה לא גורם להרגיש טוב, רק מקהה טיפה את הרגש. הכאב נהיה יותר רך או היאוש נהיה יותר נוח כמו שאמרו ליפניי. טקסט זה לא יעבור עריכה ביום למחרת, אז על טעויות הכתיב יש לסלוח מראש. גם על חוסר הלוגיות שיש מצב ותמצא כאן בשלב מסויים. אין גיל לאהבה וזה נכון. אבל כודם כל יש להגיד תודה. תודה לה, היא לימדה אותי שוב לאהוב, שוב לסבול, שוב לראות שיש בתוכי רגש. שאני יכול לבכות כמו ילד. הקורונדום נשבר, הואקום נעלם. איך אפשר לתאר סבל ? איך אפשר לתאר הרגשה של אהבה שלא התממשה ? הרגשה של עולם חרב. הרי היא מלווה אותך בכל אשר תלך, במטבח, בעבודה, במיטה הקרה להחריד. נשארו המצאים שקיבלתי ממנה במתנה לבית החדש שלנו. לזרוק ? לא יכול. לישון עליהם ? לא ארדם לעולם. מחשבות קופצות, הרגשת כאב, כאב אינסופי, כאב שלא נגמר. הגיל עושה את שלו ואתה יודע שזה יעבור, אבל בזמן הנתון בא לך לצרוח. פאק איט, היום כמעט הדלקתי סיגריה וזה אחרי יותר מ 3 שנות גמילה. היא בכל, היא מהכל, היא בכל מחשבה. זה יכול להפתיע, אבל אני כבר מחכה לשבוע שיבוא, תיגמר החופשה ויתחילו שבועות ארוכים של פציינטים וניתוחים שדורשים ממך 110% אחוז ריכוז, אני חייב את זה. אני מדבר כמו ילד בן 16, תודה לך, תודה לך אהובה, גרמת לי לחוש מחדש את כל העולם. אני....אני....אני לא אעשה משהו טיפשי, בזה אני בטוח. פאק פאק פאק ! מתי נהיינו מבוגרים ?

נכתב לגבר, אבל עקרונית יעבוד גם עם נשים.

1.תאסוף את כל הדברים שמזכירים לך אותה בדירה, תארוז בארגז ותסגור במחסן. אל תזרוק, בעוד כמה שנים הם יהיו זיכרונות מתוקים. כרגע זה רק  מפריע. אם הדירה מלאה בציורים שלה, הכלל תופס גם לגביהם.

2.תרוקן את כל המגירות שלה, תארוז יפה. אל תתחיל להריח את הבגדים, אל תתחיל להיזכר מה עשיתם כשהיא לבשה....פשוט תקפל אותם יפה, תארוז הכל במזוודה, צור קשר עם קרוב משפחה\חברה טובה שלה ותביא לה את הכל. אל תנסה לשכנע את החברה שתשכנע את האקסית שתחזור. אל תוריד מהערך של עצמך.

3.תחליף מצעים ותכבס !

4.בגדים שהיא קנתה לך. בעיה, במיוחד אם הייתם הרבה זמן ביחד ו 4\3 ארון הם דברים שהגיעו לשם בעזרתה. לרובינו אין קשר מיוחד לחולצות והג'ינסים שלנו. אם יש לך, נסה ללבוש רק דברים שלא מעוררים בך רגשות שליליים.

5.תעיף כבר את התמונות שלה מהנייד ! טוב נו, תגבה ואז תעיף.

6.אל תחכה שהיא תשנה סטאטוס בפייסבוק כדי להתעצבן ולעשות משהו טיפשי. פשוט תמחק אותה מהחברים. וגם אם יש לה פרופיל פתוח לכולם, תנסה לא להסתכל בו. זה לא יעשה לך טוב.

7.אל תזניח את עצמך.תמשיך להתאמן,לטפח את עצמך ולאכול טוב. אם לא עשית את זה עד עכשיו – זמן טוב לשינוי.

8.אתה יכול להפסיק לשמוע זמנית את האלבומים שמתקשרים אצלך אליה. זאת לא סיבה לא לשמוע גלגל"ץ שכן אתה ומאמי הייתם תמיד שרים גל גל גל גל"ץ ביחד.

9.תעבור על כל תיקיית התמונות שלך. תעביר את כל התמונות שלה\שלכם לתיקיה אחת ותעשה אותה בלתי נראית.

10.אוי, זה מזכיר לי....יופי, גם המיטה שלך מזכירה לך כמה דברים, זאת לא סיבה להחליף מזרן. תהיה הגיוני, תחליף בר שיצאתם אליו. תנסה מסעדה חדשה.

11.היא נתנה לי את הבושם הזה ליום הולדת... אם זה מקשה עליך – תיתן אותו מתנה לחבר מאוד קרוב. הוא כבר יהיה מספיק רגיש לא להשתמש בו לידך.

12.זה בסדר לחשוב עליה ועל הדברים שעשיתם ביחד, אבל אל תסחף עם זה. ברגע שזה מתחיל קח ספר, תראה סרט, בקיצור תיצור הסחת דעת שדורשת מאמץ שכלי.

13.תחשוב על כל הדברים הטובים שהם תוצאה ישירה של הפרידה, למשל מאזן חשבון הבנק שלך יהיה הרבה יותר חיובי.

14.לבד, כשאף אחד לא רואה, תבכה, תבכה חזק, זה משחרר.

הקדמה: כיוון שהפוסט נכתב על ידי זכר, הוא יהיה בלשון זכר. אין שום קשר לטעמי נוחות...

לפי המודל של הפסיכיאטרית הנודעת אליזבט קובל רוס (Elisabeth Kubler-Ross) בזמן שנודע לבן אדם שהוא הולך למות או כאשר הוא חווה אובדן משמעותי הוא עובר דרך חמשת שלבי האבל, אך לפני שאציג אותם שאלה:

האם מערכת יחסים שנגמרת יכולה להחשב אובדן ? אומנם לא איבתם פיזית את בת הזוג, אבל תחושת היגון שחווים אחרי זה מאוד דומה. נסתכל איך פרידה מתאימה למודל:

1) הכחשה - זה לא קורה לי, לא נכון, היא לא באמת עזבה אותי, היא תתקשר מחר, מקסימום מחרתיים. בדרך כלל שלב דיי קצר שנגמר תוך יום או יומיים כשאתה מבין שהיא לא תתקשר.

2) כעס - למה אני ? מה כבר עשיתי ? לא אהבתי אותה מספיק ? לא נתתי מעצמי ? לרוב הכעס יהיה מופנה גם כלפי עצמך (אגרופים בכל דבר שאפשר) וגם כלפי אחרים.

3) מיקוח או במילים אחרות הפיכה לסמרטוט רצפה. אתה מתקשר ומבטיח להשתנות, להיות יותר _____ ופחות____ (תמלאו לבד). אתה מתמקח עם עצמך שאם היא תתקשר ותחזור אתה תפסיק _____. וכו.

4) דיכאן - באמת יש צורך להרחיב ?

5) קבלה - היא לא תחזור, ממשיכים הלאה ומבינים את זה, במילים אחרות זה כאשר אתה מתחיל שוב עם בחורות ולא יוצא לדייטים כי חבר שלך סידר לך מישהי מהמשרד.

טוב, כל זה בקצרה. אבל לאן לשייך את הדברים הקטנים של היום יום ? למשל שכל דבר מזכיר לך אותה. הנא תחנת האוטובוס שהיית מלווה אותה אליה בבוקר והנא האלבום של לאונרד כהן שכל כך אהבתם לשמוע ביחד. האם זה חלק מהדיכאון ? או אולי כעס ?

החלפת כבר את כל המצעים והמגבות בדירה ועדיין לכרית יש את הצורה של הראש שלה ואתה בטוח שכשתקום בלילה לקחת כוס מים היא תהיה שם. האם זה סוג של הכחשה שזה לא נגמר ?

המודל מציע חלוקה מעניינת והרבה פעמים נכונה של תהליך ההחלמה מפרידה קשה. אך האם קיים מודל שגם מסביר איך להתמודד איתה.....? הייתי שמח למצוא אחד כזה ליום שחור.

נ.ב - טלפון אליה באמצע הלילה כאשר אתה בטוח שמצאת את הדרך להחזיר אותה הוא אף פעם לא הפתרון הנכון.