עכשיו אפשר לגלות, הייתי בגיחה קצרה לארץ הקודש לרגל חתונה, לא אמרתי לאף אחד כי לא רציתי לעצב, אבל זה לא העניין כאן. העניין הוא אלכוהול. הרומן שלי עם האלכוהול התחיל בגיל חמש עשרה והמעשה שהיה, כך היה. ביום קיץ חם התקשרה אליי א' (לא, לא זאת מבית הנשיא, נודניקים) ואמרה שהגיע הזמן להשתכר. למה ? לא זוכר. קבענו בגן בשכונה בשעת ערב וכיוון שנראתי הכי מבוגר לגילי (כבר היה לי שפם), נשלחתי עם אחד עשרה שקלים ביד לקנות וודקה ומשהו לאכול. כדי לא להשתמש באוטיות נקרא לגיבורים בשמות בדויים. היינו ארבעה: אנה, בלונדינית בעלת חזה מרשים וציונים בשמיים, חברתה לנה שעישנה בשרשרת כבר אז, אולג שמיכוון שהיה לו אח גדול, כבר "ידע" לשתות וודקה ואפילו ניסה גראס ואני שהייתי ספורטאי לא מבטיח במיוחד. למראת שב 1996 עשרה שקלים היו שווים הרבה יותר מהיום - וודקה טובה עלתה טיפה יותר, אבל לא ידענו את זה. הבאנו גיטרה, כוסות והתחלנו למזוג, אם הייתי מוזג טיפה יותר - זה היה הולך לאולג, כי הוא "ידע" לשתות, אם פחות, אז לבנות, הן בכל זאת בנות. בלי להכנס יותר מידי לפרטים, אספר שהערב נגמר בגיטרה שבורה, כאבי ראש של יומיים וטלפון עצבני מאמא של אולג לאמא שלי ביום למחרת, על כך שניסיתי להרעיל את הבן שלה עם אלכוהול זול והיו לו הזיות כל הלילה. באותו היום הבטחתי לעצמי שעד שלא יהיה לי כסף - אני לא נוגע בשום דבר חוץ מבירה, הבטחה שעמדתי בה בכבוד.
שתיים עשרה שנה מאוחר יותר, ליתר דיוק בשבוע שעבר, מצאתי את עצמי משותת בדיוטי פרי בטרמינל החדש עם מאה דולר בכיס ורצון עז להשתכר. חברות התעופה הרוסיות הסכילו לחלק חינם בירה וודקה לטסים, ישראייר עדיין תקועים במיץ תפוזים. אחרי שקניתי לכל הידידות האיטלקיות קרם ידיים עם מינרלים מים המלח, חישוב מהיר הראה שישארו לי עדיין שבעים דולר לאלכוהול. עם כל הכבוד לדיוטי פרי הישראלי - זאת עדיין שחיטה. במקום שבו אני גר, בקבוק של וויסקי שיבס איכותי יעלה לכם משהו כמו מאה ועשרים שקלים, או לחילופין אין שום בעיה כשיוצאים בחבורה של שבעה אנשים להגיד - הסיבוב הזה עליי, הנזק יהיה לא יותר ממאה שקל. ואז ראיתי אותו, יפה, עגול וכאילו קורץ לי, נכון, זה היה בר משקאות באמצע הדיוטי פרי. על הבאר עמדו המון בקבוקים של משקה בצבע זהוב ועליו הכיתוב המוזר XANTE עם דגש על ה E. ניגשתי את הבאר וביקשתי שימזגו לי. כשבאים לשתות, כודם כל מרגישים את הריח, ריח מתוק ומזמין של אגסים, אחרי ששותים כוסית אחת, אי אפשר להפסיק. כששאלתי את הבארמן מה אני שותה, הוא ענה בפשטות, זהו ערבוב של קוניאק עם מיץ אגסים. יותר מידע אי אפשר היה לחלץ ממנו, שכן הוא לא ידע, אבל עשיתי את המחקר הדרוש בשבילכם.
מדובר במשקה חדש דנדש, פרי יצירתו של ריצ'רד היינריך שהוא אחד המאסטרים הגדולים בעולם בכל מה שנוגע לערבוב נכון של משקאות. הוא ערבב קוניאק צעיר מסוג XO עם תרכיז אגסים שגדלים באזור העיר לייז' שבבלגיה, תסמכו עליי, יש שם אחלה אגסים. יצא לו מעדן, יורד חלק בגרון, מתוק ועם זאת אוקצני, כל לגימה מורגשת דקות ארוכות אחרי שנלגמה. אחוז האלכוהול הוא 38%, לכן לא מומלץ לשתות יותר משתי מנות. מומלץ עם קפה, אפשרי עם תה, אבל כמובן שעדיף חלק. החסרון היחידי שמצאתי הוא שנראה כי הם מוסיפים סוכר, משהו שמאוד לא מוערך בקהילה של אנשי האלכוהול, אבל הבעיה הזאת נפתרת בקלות על ידי קוביה או שניים של קרח.
בקבוק של 500 CC עלה לי 26 דולר שהם בערך 85 שקלים, לא מוגזם. חבל שקניתי רק אחד.
המשקה הזה הולך לטפוס חזק בארץ, מה שאומר שהמחיר יזנק פלאים, אם יש לכם דוד שטס לשבוע לטורקיה, תבקשו ממנו כמה בקבוקים, אתם תאהבו את זה. ואל תשכחו אצל מי קראתם על זה לראשונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חצי סטודנט