נראה לי שזאת כבר מסורת בבלוג הזה, לתת הקדמות, שכן יותר מידי אנשים נפגעים ממה שאני כותב. הביקורת הבאה היא על שני ספרים שקראתי לאחרונה, היא לא ספרותית, היא לא אובייקטיבית (יש דבר כזה בכלל ?!) והיא לא המלצה לקניה. רק המחשבות שעלו בראשי אחרי קריאת הספרים.
התפסן בשדה השיפון מאת ג'ד. סלינג'ר
הספר הוא רומן ריאליסטי המתאר את מסע ההתבגרות של המספר, הולדן קולפילד, תלמיד תיכון בעיר ניו יורק.
הספר נחשב לאחד מפורצי הדרך והמשפיעים בספרות האמריקנית, למרות היותו שנוי במחלוקת, והיווה פה לדור החדש ול"תחושת הניכור" מהחברה, תחושה המלווה נערים לא מעטים. כך הפך הולדן למין "אייקון" למרד נעורים.
מתוך וויקיפדיה, האינצקלופדיה החופשית
הרומן שלי עם הספר הוא ארוך ומסובך. בזמני זה היה ספר חובה בתכנית הקריאה, אני מנחש שהיום המצב לא שונה. אומנם לא הייתי נער מאוד מרדני, אבל בית הספר אף פעם לא עניין אותי יותר מידי, שלא לדבר על שיעורי הספרות שתמיד נראו לי מיותרים. עם השנים הדעה שלי השתנתה, הבנתי את חשיבותם, שכן הרבה ילדים שלא פתחו ספר בחייהם, נחשפים לעולם חדש ועשיר, במיוחד הילדים של היום, שיודעים להקליק עם העכבר הרבה ליפני שהם יודעים את האלף בית, אבל לא באנו לחנך כאן.
ניסית לקרוא את הספר בגיל שש עשרה, אבל הוא יצר אצלי תחושה של גועל. בזמן שאת הולדן הצעיר מעצבן כל העולם, אותי עיצבן הולדן עצמו. לקח לי עשר שנים לקרוא אותו שוב, הפעם במלואו ובלי שאני צריך לכתוב מבחן על זה. אפשר להגיד שאני הייתי "אנטי" הולדן בתקופת בית הספר. בעוד שהולדן מתלונן כל הזמן על העולם המזויף, אני כל הזמן חשבתי על כמה שאני מזויף וכמה שצריך להיות תמיד ובכל מצב בן אדם ישר, במיוחד בכל מה שנוגע ליחסים עם בנות. כשאני מסתכל עכשיו על דברים שכתבתי בתקופה ההיא, אני מוצא עשרות עמודים שבהם מופיע המילה זיוף בהקשר להתנהגות שלי. אחד המשפטים שאהבתי באותה תקופה היה ש"אי אפשר להכריח בחורה לאהוב אותך, אם היא לא אוהבת אותך, אז אסור לך לעשות שום דבר שיגרום לה לזה". ללא ספק משפט סתום, אבל אז אהבתי אותו, הוא נתן לי תחושה של יושר פנימי.
בתור נער הייתי אמור להתחבר לספר הזה כי גם אני הייתי סוג של מורד, בתור מבוגר הייתי אמור להיזכר בזמנים היפים של בית הספר וכמה הייתי תמים, אבל זה לא קרה. כמו ליפני עשר שנים, גם עכשיו, הספר מעצבן אותי. זה מה שיפה בו. הוא לא משאיר אותך אדיש. כמו ירושלים.
התפסן בשדה השיפון מאת ג'.ד.סלינג'ר , הוצאת עם עובד, מחיר 64 ש"ח.
הערה על הדרך: אם חושבים על זה, הספר הוא בעצם הבלוג הראשון, רק תתארו את זה... הבלוג של הולדן. זרקו אותי מבית הספר ואני אכתוב כאן כל מה שעובר עליי.
אקסודוס מאת לאון יוריס
רומן היסטורי שמספר על תולדות התנועה הציונית והיווצרותה של מדינת ישראל.
כוחה של המילה הכתובה הוא רב, לעומת מה שחושבים הרבה אנשים. כמובן שדיפלומטים חדי לשון והמערך ההסברתי של משרד החוץ מאוד חיוניים, אבל אחד הדברים שהכי עזרו לנו בבניית התדמית שלנו בעולם, הוא ספרו של לאון יוריס. הספר יצא לאור ב 1958, עשור אחרי הקמת המדינה, ובמהלך השנים מכר יותר ממיליון עותקים. את הסרט בכיכובו של פול ניומן ראו עשרות מיליונים. אם רוצים, אפשר לראות בספר הזה אלון פרסומת ענקי למדינה הצעירה. יש בו כל מה שהאמריקאים אוהבים, גיבור על שבלעדיו המדינה לא הייתה קמה, אהובתו הבלונדינית עם העניים הכחולות, אקשן שלא נגמר ואפילו יש תיאורים של מין, כלומר עד כמה שהיה אפשר לכתוב עליו בשנות החמישים. רואים שהסופר עשה עבודת מחקר מאוד רצינית, שכן אפילו את רחובות ירושלים הוא מתאר בדיוק רב מאוד. הספר לא מנסה להיות אובייקטיבי, להפך, הוא מציג את הערבים כעם של תאבי בצע, שקרנים ובורים ולועג להם ולנחיתותם בכל הזדמנות, אבל ככה זה בפרסום, אתה מנסה לחסל את היריב בכל מחיר. כדי שהספר יהיה קל לקריאה, יוריס איחד כמה וכמה אישים לתוך דמות אחת. כדוגמא אפשר לקחת את דמותו של ארי בן כנען, הגיבור הראשי שהוא מין מיקס של אלכסנדר זייד, אריק שרון, ומשה דיין על סטרואידים בעוד שאביו, ברק בן כנען הוא ערבוב של בן-יהודה, פינסקר, וויצמן (הדוד של עזר), אגב כל אלא מופיעים בספר גם בשמם האמיתי. ברוח התקופה שבה הספר נכתב, כל הגיבורים הם יפים, חדורי מוטיבציה ולא עושים טעויות אף פעם, מה שהופך אותם לעוד יותר על-אנושיים. אחד הדברים שיכולים לבלבל את הקורא הממוצע, היא העובדה שהספר מבוסס על אירועים אמיתיים (פריצת דרך בורמה, המצור על ירושלים, הקמת האצ"ל וכו') ומי שלא בקיא בהיסטוריה של המדינה, יתקשה לדעת איפה עובר הגבול בין המציאות לדמיון. אם אתם יודעים להעביר את הגבול, תאהבו את הספר כפליים ותחייכו הרבה, ואם לא, אז הגיע הזמן שתלמדו על המדינה שבה אתם חיים.
מאוד מומלץ לקרוא את מאמרו של אלי אשד שכותרתו היא: "ציונות נוסח הוליווד" על הספר והסרט.
אקסודוס מאת לאון יוריס, הוצאת סטימצקי, מחיר 59 ש"ח.
נ.ב - אהבתי מאוד את את התיאורים הרומנטיים כגון: "אהוב אותי ארי ! אהוב אותי עכשיו !"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חצי סטודנט