מיכל והכפר
חסידת עוגות העולם |
| 11/2008
אני אוהבת מציאות
אפילו אם אהיה גדולה ויהיה לי המון המון כסף - לנצח אוהב מציאות. בכל פעם
שאני רואה משהו שעולה שליש מחיר מהמחיר הרגיל שלו אני נרגשת כל כך עד שאני
חייבת לקנות אותו. העניין הוא שצמתי הרבה מאוד זמן, צום שופינג, הכוונה.
נכון שמזמן לא דיווחתי על שופינג? זה בגלל שלא עשיתי. אבל החודש,
פתאום עמדו גאות בחנות המגפיים המושלמות
, נכון, הן לא באמת באמת אופנתיות, אם הייתי סופר אופנתית הייתי צריכה
עקבים של 15 סנטימטר אבל הן טובות בשבילי, הן מושלמות עבורי: הסוג המבריק
אבל לא יותר מדי של העור, הצורה המדוייקת של העקב והן נוחות נורא, נעלי
יום יום עליהן חלמתי מאז התאומות שלהן שקניתי במנגו לפני עשור (!) הלכו
לעולם שכולו נעליים מפורקות ומצופות בזבל פרות(אל תשאלו בכלל).
אחרי המגפיים הייתי חייבת להגשים את חלום המעיל, מה גם שחוץ מהמעיל
הדובוני בו אני נראית כמו איזו סבתא שהייתי חייבת לקנות לפני שנה
שלא יקפא לי הפופיק בקוטב הצפוני, את המעיל האחרון שלי קניתי בגיל שבע
עשרה, כן שבע עשרה! אמנם הוא מופיע ב"באפי" בדיוק בסצינה בו היא
רואה את אנג'ל לראשונה והוא גם סיפק לי המון מחמאות אבל יש להודות
שמעיל כתום שנראה כמו גרסא מוגדלת של פצפצים בשנת 2008 הוא אפעס, פתאטי
ברמות שלא יאמנו. אז קניתי מעיל אדום נורא, איזה כיף, זו היציאה הטובה שאולד נייבי חייבים לעשות פעם בעשור.
ואז טל לקח לי את המגפיים... לא את החדשות, את הצמריריות הישנות. אמרתי לו
שזה נראה נורא שהוא מדלג (טוב, לא מדלג) במסדרונות האוניברסיטה עם מגפיים
של בחורה תחובות בתוך החאקי שלו, אבל הוא לא האמין. יותר מזה: הוא הלך
לשאול את המזכירות אם זה פטאת לדעתן והן אמרו שכן ושהוא חייב להפסיק לזעזע
אותן גם בעונות המעבר עם הסנדלים והגרביים שלו אבל הוא ביטל את דבריהן
וגרס שהן לא מבינות כלום בשום דבר. אם כן, זו לא אשמתי בכלל שקניתי
לי זוג מגפיים חדשים וג'ינס על הדרך, כי זה עלה לי רק שישים דולר וגם ספר
לאור כי הוא עלה לי סנט אחד. כן כן!
כמו כן קניתי לסבתא דובה שנמצאת בעיצומו של שיגעון הכנת שרשראות מחרוזים
מגזין עם דוגמאות, שני קילו חרוזים (לפני שנזכרתי שממש אצטרך לסחוב את זה
לארץ), וקופסאות לחרוזים. מסכן כרטיס האשראי שלי. איך הוא יוכל לסבול גם
את מכונת התפירה, הגריל החשמלי, שואב האבק וסט הסירים של טפאל שהזמנתי
החודש? ואני עוד צריכה פיג'מות לעצמי ובגדים לאור כי אני אוהבת שהילדים
אצלי לבושים ממש יפה ואולי אכתוב על זה פוסט מתי שהוא. עכשיו קצת מעצבן לי
לכתוב כי הילדים תלשו את מקש הספייס מהמחשב (אל תשאלו).
ואם כבר מדברים על שופינג אני חייבת לגלות לכם סוד על הגילטי פלז'ר החדש שלי: הום גודס.
חנות נפלאה, עם מדפים על מדפים של כלי בית, מכשירי חשמל למטבח, סירים,
תבניות, תמונות, ספרי בישול, מצעים, מגבות, רהיטים וצעצועים הנמכרים
בהנחות של שלושים עד שבעים אחוז. זו חנות מסודרת שקשה למצוא בה סחורה
זבלית: את תבנית הקטר שעולה בימים כתיקונם 35$ קניתי שם ב 8$ לדוגמא. יש
שם מצעים של ראלף לורן ולורה אשלי, ספרי בישול הכי טובים ולא אלו שנמכרים
ב5$ בבורדרס אלא כל מיני מרתה סטיוארטים וביירפוט קונטסה. צעצועים של
אלכס, מנהטן, מליסה אנ דאג ואפילו האבה והכל בהנחות ענקיות.
היום אלך להופעה של הדג נחש! ולסיום, אם כבר היפ הופ אז לילדים:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
