מיכל והכפר

ב) אחרי שכולם בפורומי האוכל נשבעו בצלי בקר בבירה ובצמות של רוחלה ברור שרצתי להכין את אלה ומה אגיד לכם? עקרת בית מהחור הכי גדול ביקום הזה - תקראו לי מפונקת כמה שבא לכם: זה לא כוס התה שלי, למעשה אני קצת מצטערת שכל היום אני אומרת לאורולים "לא אומרים איכס על אוכל" כי את הצלי נתתי לחתול החמוד שבא אלינו לחצר והצטערתי קצת על זה שהוא לא אוכל עוגות (אה כן, גם בצקיצי המהולל - זה לא זה). וכולם  גם מכינים בפורום את "עוגת המייפל" אז נזהרתי עם  זה עד שגיליתי שהמתכון נלקח מהתנך שלי הלא הוא הספר הענק של בון אפטיט. המממ, אולי כדאי לנסות?

ב 2) אני לא רומזת שבפורום אוכל אף אחד לא מבין כלום בשום דבר, אבל כמו תמיד: הרמה לא אחידה. מה שמביא אותי לקיטור נמרץ על בלוגי החביתות. אנשים נכנסו לכזה אטרף של השווצות שהם נותנים את המתכונים הכי מופרכים שלהם לכל המאכלים שציינתי בחלק א' וכן, זה מגיע לרמת החביתה. יש גם את ז'אנר הביזאר של  בחור אחד שחושב שהוא שף צרפתי ומביא אותה במנות מזעריות ומפוסלות שלא הייתי טועמת מהן גם אם הייתם משלמים לי ואת הבחורה שכותבת באופן כה פתלתל עד שאני תוהה אם עברית היא שפת האם שלי כי אני לא מבינה כלום ממה שהיא כותבת. היא גם מכינה אוכל ביזארי לחלוטין. וגם יש את הז'אנר שהתמונות בבלוג שלהם הם פוד פורן משובח והמתכונים פושטיים בסגנון עדות האבקת מרק, רסק עגבניות ובניו (ע"ר) ויש כאלה שלא יודעים לצלם או שמתעקשים לצלם במצלמת הסלולרי וחבל, כי המתכונים משובחים.

מלאכת יד: א) מילא בלוגי האוכל שמצולמים רע, או אלה שמתעקשים לצלם צלי או חמין בלי ידע מינימלי בצילום אוכל: יש כמה בלוגים של מלאכת יד שמצולמים רע או שהעבודות בהם הן לא בדיוק יפות או מוקפדות או בטעם טוב  (שלא לומר צ'יזיות מוחלטת).

ב) כמו בכל דבר גם בבלוגי מלאכת היד יש אופנות: פעם היו אלו קאפ קייקס ועכשיו חולפת בדיוק מעלינו תהילת העולם של הינשופים, המפלצות והמטרושקות ומגיע תורן של הפטריות.

ג) ומאין בא עזרי עם מכונת התפירה המהממת שלי? הטלכה! נצר למשפחת מלאכת יד עזר לי לתפור בובות חתולים לילדים, כשיהיו מוכנות יהיו תמונות רק רחמים: זה הפרוייקט הראשון שלי וגם כשהתחלתי לבשל זה יצא בלתי אכיל.

אופנה: אני הולכת להפתיע אתכם - עשיתי שופינג. עכשיו כשכולם נרגעים מההלם... אני לא מבינה את מי שבאמת ובתמים מפנטזת על קניות של בגדים בארה"ב. אוקיי: דיי זול פה אבל כאן בערך זה נגמר אלא אם כן אין לך בעיה לקנות בגדים נורא זולים ונורא מתפרקים או נורא נורא יקרים, כמה מאות ואף כמה אלפים ויפים אבל נו, יקרים. אז אני לא קונה בפור אבר טוונטי וואן כי אני אוהבת ללבוש את הבגדים שלי יותר מפעמיים ולא בנט א פורטר למרות שהייתי רוצה. אז חיפשתי וחיפשתי ואני שונאת לחפש פה כי הכל משעמם נורא ואותו הדבר עד שבצר לי נכנסתי לאייץ' אנד אם וקניתי שם חולצה אחת מושלמת שהיא גם משובצת וגם בגווני תכלת-וורוד שאם הייתי רק שומעת את התיאור שלה הייתי מעקמת את האף אבל היא מעלפת ועד שטל יאות לצלם אותי תאלצו  להאמין לי. עוד קניתי שם סריג ירוק עם צווארון נשפך והוא צמוד ומהמם וגם סריג מעטפת כי מעטפת מתאימה לכולן אפור אליו צרפתי גופיה כתומה (אוהבת כתום!) שמבצבצת מלמעלה ולמטה. אני מאוד מרוצה. כמו כן חיפשתי בגדים לאור שלובשת בגדים איומים מלפני שנה ואת הכי יפים מצאתי במפתיע (או לא) בטרגט. אני אוהבת מאוד שהם לבושים יפה, שילמדו לאהוב ולכבד את החיצוניות שלהם ולא יהיו רק גאונים קטנים של אמא  בכל אופן אחרי שקניתי לה חליפות וואלור (אין לי מושג איך אומרים את זה בעברית: זה בד מעורב מכותנה ופוליאסטר במראה קטיפתי, סבתא שלי קוראת לזה פפקו) עם נצנצים על ההודי (הודי זה מה שנקרא  בשפת העם קפושון) זה נפל עלי: נהייתי מיד ווסטרנית בעל כורחי! אני מלבישה את הבת שלי בטריינינג משודרג ומבסוטית מעצמי, אללי. בקצב הזה צפו שאקנה לה שמלת כריסמס עזתית מניילון וורוד נפוח.

האח הגדול: לא יעזור לך ארבל ולא יעזור לך קיצית - אני לא צופה בתועבה הזו, מה גם שנראה לי שארדם אחרי שניה של צפיה בזה. אבל יש לי שאלה: מקרינים את זה 24 שעות ביממה? האם זה ככה גם בארה"ב? ואם למישהו יש פלוץ? וחסר לכם, ששת קוראי הנאמנים שתגיבו רק על החלק הזה.