מאז שנחתתי במיד ווסט המשוקץ (המחשבה על לחזור עושה לי פריחה) אבד כל קשר ביני ובין אופנה. במקום בו כולם מסתובבים בפיג'מות (יום אחד אצלם כדי להוכיח שזה נכון) ללבוש סקיני, מגפיים וסוודר צמוד זה שיא האופנה. פה זה התלבושת האחידה. עכשיו אני מבינה למה בבלוגי האופנה ובבלוגי צילומי אופנת הרחוב כל מי שלובשת חצאית שהיא חמסה לסבתא שלה בצבע חום עם פרחים טורקיז, גופיה צהובה ומעליה מעיל מכופתר משובץ באדום וורוד ומעל כל הנקע האסטתי הזה חגורת ניטים - היא מה זה מאממת.
אנחנו חולים ואומללים. לא הספקתי לעשות כלום, לא ראיתי חנות מבפנים חוץ מבית המרקחת. נא לסלוח לי על המפגש שמתעכב, אני מקווה שכולם יחלימו בקרוב.