מיכל והכפר

והפעם, טפו טפו טפו, הוא יהיה אפילו גדול יותר מהקודם.

ביום ראשון התעוררתי מלאת מרץ (אחרי שישנתי כמו דוביה בשבת) לסיילים שאחרי החג* ושיכנעתי את טל לבוא איתי. זה הלך ככה:

בשבע בבוקר: "טלכה, אתה בא לטרגט?"

טלכה: זה נשמע ממש מפתה

המיכלצ'ו: "יש שם זרעים בזול!"

טלכה: "תתניעי את האוטו"

וכך בחרנו זרעים וגם הגזמנו לגמרי בעוד הילדים מפנטזים על החתול היחיד שאני מוכנה לגדל בבית. לא די בזאת, נסענו לחנות הגינון הקרובה יותר לבית כי לא נמצאו זרעי חצילים (לטלכה יש קיבעון. אם נניח אני מכינה קובה או מלפוף או כל דבר שהוא מכיר מסבתא ואמא שלו, הוא ישר יעווה את פרצופו ויגיד שזה לא משהו וזו בדיוק הסיבה בגללה אני לא מכינה אוכל ים תיכוני או עוגות תפוחים כי אין עוגת תפוחים שתשווה לעוגה של סבתא רבקה. כן, לפעמים הוא יכול להיות רן מהצמד רן ומיכל של "המירוץ למליון", בכל אופן הוא טוען שחצילי אמריקה מגעילים ואם הוא יגדל אותם זה יהיה טעים וברור שזו שטות כי אני, מן הסתם, לא יודעת לעשות חצילים כי אני שונאת חצילים ולא יכולה לטעום אותם). אז בדרך גם קניתי ספלים כי עייפתי מאוסף הספלים האקראיים מכנסים שונים שמסתובב לי בבית וקניתי ספלים במחיר מופקע של בודום.

וכל הסיפור הארוך הזה בא ללמדכם שבנוסף לאורגנו, תימין, מנטה, טרגון ומרווה, יגדלו פה בקיץ גם קישואים מכל מיני סוגים, חצילים, חסה מסוגים שונים,  במיה, מריורם (ככה אומרים את זה?), דלעת, חמניות (הפרח האהוב עלי), בזיליקום, ציניות (הפרח האהוב על טלכה), פטרוזיליה, אבטיחים, דלעות, מלפפונים, סויה (אדממה), ושעועית צהובה וסגולה (!). בקיץ נשתול גם תותים ושיחי אוכמניות ופטל.

הזרעים נזרעו בקופסאות עם מכסה והועמדו אחר כבוד על יד החלון ובכל ערב הילדים מציצים בסקרנות: האם נבטו הזרעים?

הטלכה גם מתכוון להקריב את החצר הקדמית המלאה בדשא לצורך העניין, אללה יסטור . העיקר שלא נצטרך לסוע 1/2 שעה לירקן...

* בבוקר שאחרי כל חג, נמכרים המוצרים שקשורים אליו בחצי המחיר וכך ניתן להשיג מוצרים עם צבעי החג הקודם בזול. אני אוהבת במיוחד את זה שאחרי הכריסמס כי אז הסיילים שווים במיוחד ואת אחרי הוולנטיינס כי יש פה איזו גמדה חובבת לבבות ודברים וורודים וחמודים.