| 4/2009
קיטורים, לינקים, מתכון ותמונות. מי צריך יותר?
פעם היה לי חתול ושמו קיוט, כי הוא היה נורא חמוד כאילו דא. הוא תמיד היה שמח וחייכן, מתלטף ומתוק ואף פעם לא שרט או נשך ואהבנו אותו מאוד, כל כך אהבנו אותו שלא היה איכפת לנו באמת שהוא מפרק לגורמים את פינת האוכל. הוא נורא אהב לשרוט ולנשוך את תחתית הכיסאות עד שהוא פשוט הוציא את כל הריפודים. עכשיו, שלא תבינו לא נכון: הבית של ההורים שלי נראה כמו איזה מוזיאון, שנים שהם הטילו עלי משטר טרור נקיוני, למשל אם הייתי מורידה חולצה ולא מקפלת אותה מיד היו צעקות מפה ועד להודעה חדשה וזו הסיבה שאני נותנת חופש יחסי לילדים ובואו נודה, לטלכה גם.
אתמול לדוגמא הוצאתי ממתחת למיטות שלהם המון כדורי טישו משומשים, גרביים, ספרים וצעצועים ואפילו קסדות אופניים וישמרני האל: הם עדיין קטנים, מה יהיה בגיל ההתבגרות? בכל אופן הם חמודים אפילו יותר מקיט ולכן אנחנו סולחים להם. מי שיותר מזכיר את קיוט, גם כי הוא חמוד וגם כי הוא אבו-נזק הוא בן בן כמובן: בגיל שנה הוא הוציא לי את מקשי המחשב מהלפ טופ, ועד עכשיו אם האוטו שלנו לא מספיק גרוטאה הרוסה, הרי שהוא ניזק עוד יותר ויש כמה פונקציות באוטו שכבר לא פועלות שלא נדבר בכלל על הליכלוך שמציף את האוטו שאני די אדישה אליו כי אני מאמינה שאלמלא הליכלוך שפשוט מחזיק את חלקי האוטו יחד, הוא היה כבר לגמרי מתפרק.
עכשיו הטלכה, שלא תחשבו שהוא קמצן, הוא לא מניד עפעף על כל ביזבוזי וכולם יודעים שאני מבזבזת המון (ובהזדמנות זו: יש לילדים חדר מלא בצעצועים והם לא משחקים בהם בכלל, נראה לי שאני עומדת לעשות יארד סייל) אממה? הבחור באמת ובתמים מסתפק במועט. הוא סיפר לי שבתואר הראשון הוא התקיים על תקציב של איזה עשרה ש"ח לשבוע וקטף פירות מעצי הפרי סובבים את הטכניון, כשהוא התחיל לעבוד הוא הלך לחנות וקנה כל מה שבא לו ובסוף התפלא שכל זה עלה לו חמישים ש"ח. כן, הוא יודע להתכלב ממש (אני אומרת את זה בחיבה, כן? שכה יהיה לי טוב) נניח בפסדינה, הוא היה ממש אסיר תודה לבעל הבית המעפן שלנו שהחליף לנו את הוילונות המתפרקים ולא שם לב בכלל שהבית לא נצבע שנים, שהריצפה רקובה, שהארונות שבורים והמטבח בן שישים. היום, כשאנחנו גרים בבית נורמלי אני חושבת שהוא כן מעריך את כל אלו והוא באמת ובתמים מנסה לשמור על הבית מפני התפרקות ורודף אחרי בן (טוב נו, גם אחרי, גם אני מנזקת ידועה) וכל פעם כשהקיר או הדלת מתלכלכים הוא לוקח את זה קשה נורא ורץ בכל הבית עם מברשת צבע.
בכל אופן, ברנו תשע זצ"ל נסענו עד שהיא התפגרה לי בעליה מנשר לאוניברסיטה על כביש שנתחם בתהום עמוקה והיה ברוחב של מסלול וחצי וגם זה כי אני מגזימה וטובתו, רק אז הוא הבין שמכוניות בנות עשרים הן לא מה שהיה לפני עשרים שנה (עד היום הוא מתלהב שבמכונית שלנו יש קירור וחימום) ובכן שנים שאני מנג'סת לו להחליף את המכונית וכלום לא עזר עד שאחותו פשוט זרקה לו מילה והנה אנחנו מחפשים אחת. כמובן שאנחנו מחפשים את האופציה הכי זולה כי החלטנו שגם צריך להפסיק להתכלב על עוד כמה דברים ולכן המיכליקה ומשפחתה מכתתים רגליים בכל המדינות השכנות וגם במדינתו המעפנה למצוא אוטו ח-ד-ש.
אתמול דווקא נסענו חצי שעה לסוחר רכב מקומי ואחר כך למסעדת היוקרה איקאה, המסעדה המשמחת לבב אורולים ובינבונים. הילדים אכלו לשובע, ראו טלוויזיה לשובע ואחר כך הלכו בלי הרבה חדווה לראות ספות ועלו על כל מיטה שנקרתה בדרכם עם הנעליים ואז משכו בכילה אחת והפילו אותה עם חלק מהתיקרה שבנס גדול לא פגע בהם, ככה בשקט ובחן הם מחרבים כל חלקה טובה אז ארזנו אותם מהר והעמסנו על האוטו כדי שלא נגרום עוד נזק.
עוד עניין שלא קשור לכלום: לפני שנים רבות היה אסור להראות נשיקה בטלוויזיה האמריקאית, גם לא אישה בהריון כי זה רומז שחלילה היא קיימה יחסי מין מתישהו. אחר כך נהיו קצת יותר משוחררים והגיע ערוץ שאוו טיים עם סדרות כמו ווידס וקליפורניהקיישן עם ציצי בכל פריים אז אייץ' בי או כנראה נבהלו מהרייטינג והיו חייבים לעשות משהו וכך נולדה סדרת ההארד קור הראשונה: Tell me you love me, עד כאן הכל יפה וטוב כי כולם אוהבים פורנו רק שהעלילה היא חתיכת מועקה בלי שביב חושומור, בעסה. ביטלנו אותה בנטפליקס כמו שביטלנו את מד מן המשמימה לפניה. כמו כן עשינו כבלים וקנינו סלולרי, כן, אנחנו איטיים ואולד פאשן איומים.
אתם זוכרים את התנפלות הטרוליות המורעבות על הבלוג לפני כמה חודשים? מישהי קינטרה ב: המתכונים שלך בכלל מעפנים ולא מיוחדים. ובכן, כן: אני לא ממלאה גמל בפסיון ובכבש ומתבלת בעלי זהב, אבל אני יכולה להבטיח שהמתכונים שאני לפעמים נותנת וצאים מעולה שבמעולים ומי שלא מסכים ולמי שאין משהו טוב לומר, שילך לבלוג החביב עליו, אני נותנת את ברכת הדרך.
קבב
חצי קילו בקר טחון, אפשר לערבב רבע קילו כבש טחון ורבע בקר
צרור קטן פטרוזיליה (בטח אפשר גם כוסברה, יאמי, אני אוהבת כוסברה, אבל לא באמת ניסיתי)
בצל בינוני
שתי כפות שמן זית או יותר טוב אבל לא בר השגה בארה"ב: שומן כבש
חצי כפית אבקת אפיה (אפשר גם סודה לשתיה)
מלח ופלפל שחור גרוס טרי ואפשר גם כמון ופפריקה וגם קינמון ואפילו כמה עלי נענע טריים קצוצים
בפוד פרוססור לעבד את הבצל עד שהוא קצוץ לחתיכות קטנות אבל לא קטנות מדי, לא לעשות שייק בצל בבקשה. להכניס את הבצל לקערה עם הבשר ובקערת הפוד פרוססור הריקה לקצוץ עכשיו את הפטרוזיליה. לערבב את הבשר עם הפטרוזיליה, בצל, תבלינים, שמן זית/שומן כבש ואבקת האפיה, לכסות את הקערה ולקרר כשעתיים - יום. לקצץ קציצות או לקבב קבבים ולצלות על הברביקיו או מחבת פסים.
עכשיו שני לינקים מקסימים לחובבי הדברים היפים והיצירה:
Sweet, sweet life
והפליקר של סמיילרינקר
שמתם לב למדור החדש של חיים כהן ואלי לנדאו? הוא פשוט מהמם וחוצמזה שאני מאוד מאוד מאוד אוהבת תפוחי אדמה (וחומוס צ'יפס סלט, הגעתי למסקנה שזה אחד מהמאכלים האהובים עלי ביותר) כמו כן אני שמחה לבשר שהבן בן חולק איתי את האהבה לאוכל ולמטבח (רק שהשמנמנות נראית עליו כה חיננית ועלי לא ממש) וגם שאני אוהבת את חיים כהן ואלי לנדאו פי אלף מאייל שני וכן, אופה קטנה, אני יודעת שהוא חושב שאת קונדיטורית מופלאה, אבל זה רק מפני שאת באמת כזו.
ולסיום סיומת, כמה תמונות:
הו, הפסטורליה. ברבור באגם הקרוב לבית. עכשיו תשאלו אותי, מה את מתלוננת? תעברו לתמונה הבאה שצולמה לפני שבועיים:
היקינטון בגננו הקטון, קבור בערימת שלג.
|
נכתב על ידי
,
21/4/2009 16:59
בקטגוריות אוכל, החיים בתמונות, הלינקיה, המובחרים, ויש גם מתכון, לינקים, מתכון, מתכונים, תמונות, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ליידי אנדרהיל ב-25/4/2009 12:11 |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
