מיכל והכפר
חסידת עוגות העולם |
| 1/2010
אן אמבופ היא מוות איטי
יש לנו דוד, הנה ניכסתי אותו לעצמי גם כן. דוד פרדי. בנוסף לכל תעלוליו הוא יכול לומר לכם בדיוק מה יגרום לכם לחיות לנצח ואני חוששת שעל פי הפרמטרים שלו, המצב שלי, אפעס, לא משהו. אוקיי - היום החלטתי להשתפר. הדרכה בחדר הכושר של ה Y. עליתי שתי קומות והגעתי, אבוי לבושה, ללא נשימה. המדריכה, בחורה מבוגרת וספורטיבית למראה, קטנטונת ורזה עם שיער אפור אסוף נדהמה בנימוס אמריקאי יעיל פלוס חוש הומור מהעובדה שאני כזו בטטה. בטטה רזה, אבל עדיין בטטה. היא הציעה לי בחן להתחיל להרים משקולות זעירות וקלילות. אני אומרת לכם, כל כך גרועה אני עד שקשה לי להרים את בן בן. לא נורא, במהרה בימינו אני מקווה להתמיד ולהיות חזקה ולעלות עוד שלב בסולם פרדי לחיי נצח.
השלב הבא שיהיה לי קשה במיוחד הוא שלב הקוטריות כי הלא ידוע שהקוטריות רעה לבריאות. במגזין האחרון של גוד האוסקיפינג נתנו עצות ל"איך לא להיות נרגנת" (מה שמזכיר לי ש"הנרגנות" היא סדרה כל כך מעולה, פי אלף טובה ממחוברות, אני שולחת את כולכן, חוץ מאלו ששירות יס באתר וואלה לא מגיע אליה הביתה, כלומר האמריקאיות שבחבורה, לראות את הסדרה האדירה הזו) והן היו עצות כה עלובות שאני שוקלת בכל זאת להיות נרגנת. קחו לדוגמא את היום: מאחר ומזג אוויר משובח שרר במיד ווסט הדלוח - קרי שתיים שלוש מעלות מעל האפס, ערוץ מזג האוויר עשה קופי פייסט ומינוס שתיים עשרה מעלות ורוחות מטורפות נחתו עלי בלי שום הודעה מוקדמת. מה הקטע? פתאום תחזית מזג אוויר היא סוג של הורוסקופ. אוח אוח, קרעחצים! האן אמבופ הזאת היא מוות איטי, וbtw שלום למי שחיפשה את שם העיר שלנו בבלוגיה, לא זה לא אן אמבופ אבל באיזה שהוא פוסט פלטתי את השם האמיתי. מקווה שאת נהנית ושומרת את הבלוג לעצמך כי חסר לי שכל אן אמבופ תקרא על עולמי הפנימי המטונף (עולמי הפנימי המטונף: דניס וטוד, הזוג שהתחיל איתנו ואז עשה לנו התנתקות חד צדדית נפגשים איתנו בעל כרחינו בתחנת האוטובוס הצהוב יום יום. אני מחווה שלום קר וחסל כי כל ההתנתקויות האלו שקורות חדשות לבקרים גורמות לי לתמוה ולהעלב ואני לא רוצה להתעסק בזה, רק להעביר את החיים במקסימון פאסון). שלא לדבר על יום שבת במוזיאון. ילדים שלא נתנו תור לבן בן, סבתא שהדפה את אור מאיזה מיצג כדי לשים את הנכד שלה שם (ועוד אומרים שישראלים הם בהמות גסות) ועדרים של ילדות בישער כה מתוקתק, עמוסות סרטים וקוקיות שאך ברור שלאימהות שלהן אין זמן לעצמן והן עוטות טריינינג ורוד כעור מרובב במוקוסים. דרעק.
אני אפילו לא יכולה לתאר את עצמי אופטימית.
ובכל זאת, כדי לא לצאת לגמרי מעפנית: הטלכה חזר היום מסן פרנסיסקו, או כמו שבן קורא לה: פראן סנסיסקו. הוא טס לכנס לחצי יום ויצא שהוא טס יותר מהשהיה שלו. בדרך הוא נתקל בהשקת האיי-פלוץ, העלק מחשב של אפל ועכשיו הוא חושק בו מאוד. בכל אופן הוא חזר היום בבוקר ונשאר כל היום בבית שזה תמיד מצויין. חוץ מקפיצותי להבאת/החזרת ילדים מגן ובית ספר ושעת הכושר כל היום דיברנו ושמחנו מאוד. כלומר: שטפתי כלים, בישלתי, עוד כלים, כביסות, טיטוא, סדר, שטיפת כלים ועוד בישולים (קציצות דגים, קינואה בטחינה כי זו הדרך היחידה לאכול את הסחלה הזה אחרי שקניתי 10 טון ממנו בקוסטקו, ולחם שאני צריכה להכניס לתנור ובמקום זה אני כותבת בבלוג) אבל תאמינו לי: אני מוכנה לעשות את זה כל יום ולא להתחלף איתו. בכל אופן סופ"ש עמוס לפנינו: מסיבות, אירועים ומשחק כדורסל שבן שואל אותי לגביו כל שעה בערך מתי הוא יגיע כבר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
