מיכל והכפר
חסידת עוגות העולם |
| 2/2010
Three is the magic number
זה קשה לא להיות כמו כולם, תשאלו אותי ותבינו: מעולם לא הייתי כמו כולם, לעולם לא אהיה. אני מאושרת בחיי ואולי משלמת איזשהו מחיר על הבחירות שלי. לעולם לא אשב בבית קפה עם נעמה ולימור ואפטפט איתן על הא ודא כי ההא והדא שלי הוא לא כמו שלהן. היום, לארוחת הערב החגיגית השנתית של הפקולטה של טלכה לא אלבש שמלה צנועה שחורה כמו כולן. והכלל: כשהייתי צעירה יותר המחיר היה מורגש הרבה יותר, לפני עוד שכבת עור שגידלתי לי.
לא אביא עוד ילד, לא אהיה עוד פעם בהריון, לא אניק, לא אטפל בתינוק משלי. עכשיו כשהילדים גדולים לא אכניס עצמי לעוד סיחרור של הריון ולידה וטיפול ושגעת פוסט הריונית שמוציאה ממני רוע מזוקק וסליחה לכל חברותי שסבלו אותי אחרי שתי הלידות וסליחה למשפחה גם.
אני יודעת שדעתי לא פופולרית, כל פעם כשאנחנו מבקרים בישראל או כשאנו מדברים עם ישראלים עולה השאלה מתי נביא כבראת השלישי והרי את השניים הנוכחיים הבאתי בגיל כה צעיר אז הנה - עכשיו זה הזמן אבל לא.
אני לא באה מאיזו אסכולת ביקורתיות יתר וכותבת פוסטים בגנות השלישי , גם לא הגעתי ממשפחה של שלושה ילדים. אני תוהה למה הלחץ כל כך גדול. למה כולן מתכננות שלושה ולא נניח ארבעה. למה הן מעידות באופן די מהותני שהשחלות או הרחם מדגדגים להן לשלישי אבל לא לרביעי או חמישי, מאיפה באה ההתניה החברתית הזו?
אני לא מבקרת את המשפחות עם שלושת הילדים, אל תבקרו אותי בבקשה.
http://www.youtube.com/watch?v=mxmKRyLdBho&feature=related
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
