מיכל והכפר

דיאלוג

בן: "פעם ראיתי בטלוויזיה איש מנשק אישה בשפתיים"

אור: "איכס! איכס! איכס!"

ועוד: "אני רוצה שסבא וסבתא יביאו לי מישראל גלידה" (דווקא אור אמרה את זה, אחר כך היא התגלגלה מצחוק וביקשה גם שיביאו לה את ש' הבנדודה כי היא מתגעגעת אליו מאוד  והיא מתכננת לעשות איתו כיף גדול, לידיעת הדודה).

קנינו לבן עפיפון: "אבל אני לא אוכל להעיף אותו בגלל כוח המשיכה!" (כזה חנון חמוד)

ארוחת ערב

כל שנה מגיעה ארוחת פקולטה. כל שנה אני מפצירה בטל ללבוש איזה בלייזר ועניבה, אף פעם לא הולך לי. כל שנה אני עצמי מתלבטת. שנה אחת באתי עם טוניקת הנמר (אני עדיין זוכרת שהבלוג געש עם איזה עשר תגובות על טעמי הקלוקל) וג'ינס, שנה שעברה את השמלה האדירה השחורה שלבשתי לחתונה של יויו. השנה שמלת מיני אדומה ומגפיים עם עקבים איימתניים שבקושי הלכתי עליהם של לה ספיגה. עוד מעט תהיה עוד ארוחה ואני רוצה להפגין תעוזה אפנתית אבל לא להיות ליידי גאגא. דווקא נדלקתי עמוקות על אן טיילור לופט, אבל יש לה בגדים יומיומיים שמתאימים בול בחורה שהנני (מצד שני הקריצה לעבר ג'יי קרו ברורה) בכל אופן: בארועים כאלה עליכם לבצע מינגלינג ולדעת את אמנות הסמול טוק על בוריה מה שקשה מאוד לישראלים. האמריקאים האלה: תמיד יהיה להם את הדבר הנכון לומר. נניח: מישהו נראה לי מוכר אז בתוך השיחה שאלתי אותו אם הוא שכן שלנו במקרה והוא לא התבלבל ואמר שזה בטח חתיך אחר שדומה לו מאוד. אני עם החנוניות והבוקיות המצויה שלי ישר הייתי עונה ברצינות איפה אני גרה ואיך ומי ולמה. פוף.

אז מינגלגנו וגיליתי שאחת המורות בבית הספר היא גם אישה של אחד הפרופסורים או החוקרים שם. אחרי הארוחה שוב עסקנו במינגלינג נמרץ ופגשנו בבחורה יהודיה שישר נדלקה עלי קשות. דיברנו על חוסר החיבה שלנו לאן אמבופ והיא חשבהישר שאני בראש שלה והתחילה לירוקלכל עבראת משנתה הפוליטית ומסתבר שהיא ברוך גולדשטיין הגרסא הנשית, בלאכס!  היא גם הרגישה מספיק חפשיה איתי לדברבכל מיני קללות איומות. לא שאני לא יודעת לקלל אבל זה היה מוגזם. חוצמזה בחורינה, אני בכלל לא מכירה אותך. אוי, א-ברוך. החלפנו טלפונים ואני לא מתכוונת להשתמש בטלפון שלה.

מסיבה

אירגנתי מסיבת פורים בבית שלנו ולכן כ-ל שבת וחצי מראשון עמלנו על סדר אמיתי בניצוחו של הטלכה כי הוא, בניגוד אלי, יודע לסדר והבית ממש מסודר אחרי שהוא מסדר, בחיי שהוא יכל לעשות הסבת מקצוע אלמלא היה כזה כלי עולם ותותח במה שהוא עושה עכשיו. באו החברים, כולם בהמונים וכולם נהנו חוץ ממני. מה שקורה זה ככה: אני אוהבת לארגן מסיבות ואוהבת לארח ואנחנו מסדרים ומבשלים ומכינים הפעלות ומשלוחי מנות והכל ואזמגיעים האורחים וזה נופל עלי כרעם ביום בהיר: הרי אני נוטה להשתבלל בין כל כך הרבה אנשים. אז אני עושה את עצמי עסוקה רוב הזמן ורק לפעמים יושבת עם כולם ושומעת את ההוא שמשפריץ סטטיסטיקות לכל עבר ודיונים בקריירה (מה לי ולזה?) ועל גידול צמחים מאת האגרונום המזדמן ואת התאונות הרפואיות שמזעזעות אותי ואני ישר בורחת. אני חושבת שהתרומה היחידה שלי היתה בלהסביר למישהי איך תופרים מכפלת בתך נסתר.  עוד חודש סדר פסח אצלנו...