מיכל והכפר

לפני כמה חודשים החלטנו, לרגל נסיבות משמחות, לבקר בישראל בקיץ. התלבטנו בנוגע לתאריכים, חשבנו חשבנו ואז קרובי משפחה אהובים שבאים לבקר טרפו עבורינו את הקלפים והפור נפל על תאריך מסוים. מצאנו שני אתרים ברשת: hotwire ו priceline בראשון אפשר למצוא מציעס בתחום הנופש ובשני אפשר אף להמר על המחיר - בטיול לשיקאגו לפני כמה שבועות השגנו מלון מול בניין הנקוק בשישים דולר ללילה - מציאה!

הטלכה איכשהו מצא אתר שהנושא שלו הוא: איך להמר ב price line. כן, אתר שלם עם טיפים ביזאריים כמו: בימי רביעי בלילה מחירי הזמנת הטיסות באינטרנט זולים יותר וגם טיסות למזרח התיכון נמכרות בפרייסליין בארבעים אחוז. נגנבנו! היתכן שנשיג טיסה באלף דולר? וואה וואה ווי וואה. אז ישבנו עם טוני סופראנו עד השעות הקטנות של הלילה (אחת עשרה וחצי, כלומר, קצת קשה אחרת כשמטופלים בשני ילדים פלוס עבודה שלו ועקרות בית מרקיעת שחקים כמו שלי*) ואז התחלנו להזמין. התחלנו בתשע מאות דולר ועלינו לאט לאט. המחיר הכי טוב באקספדיה היה בערך אלף ארבע מאות דולר פלוס עשרים שעות בצרפת ומגיעים בערב כך שאין מה לעשות באמת וזה מתכון בטוח לשביזות איומה. באתר אחר הציעו טיסה ממש נוחה במחיר גבוה מזה של אקספדיה - אלף ארבע מאות שישים ושבע וארבעים ושלוש סנט.  בקיצור עלינו בפרייס ליין במחיר כל פעם ובסוף מה יצא? שהמחיר הכי זול לטיסה - הפלא ופלא: אלף ארבע מאות שישים ושבע וארבעים שלוש סנט. אין ארוחות חינם, הא? בעסה. אז הטלכה ביקש שאזמין מחברת התעופה ההיא, זאתי, נו. התגלגלתי לי למחשב ו - אין אינטרנט. מה עושים? מתקשרים לשירות הלקוחות. אחרי ארבעים דקות בהן התמיכה שיגעה אותי ואני שיגעתי אותם (עבדתי פעם בחברת אינטרנט ואני מבטיחה לכם ששיגעתי אותם, לא הבנתי כלום ממה שהם אמרו לי והם לא הבינו אותי) הם ביקשו ממני להכנס לאיזה מקום במחשב ולהקיש את הסיסמא הסודית שלי שהיא שם המסעדה האהובה עלי. שם המסעדה האהובה עלי?! א) בחיים לא הייתי עונה על שאלה כזו כי המסעדה האהובה עלי משתנה חדשות לבקרים ב) מה לעזאזל עניתי להם בכל זאת?! לא ידעתי את התשובה והם אמרו לי שיש לי עוד שני נסיונות ואם לא אצליח לחשוב מהי שם המסעדה האהובה עלי - אאלץ לשלוח להם בדואר עותק של: רישיון נהיגה, אישור כתובת, פנקס חיסונים, תעודת שיחרור ותעודת סיום גן אליש (זה קיצור של אלישבע). ישר התקשרתי לידיד הטלפוני שלי בעצבים ודמעות כי כל רגע מחירם של כרטיסי הטיסה עולה והנבלות מחברת האינטרנט רוצים את שם המסעדה האהובה עלי ואני לא יודעת בכלל מהי ואיזה סתומה אני שעניתי על השאלה הסודית הזו ולא על משהו טריוויאלי כמו שם העיר בה נולדתי, או בית ספר תיכון או כמה סוחרי סמים למדו איתי בכיתה. אז הידיד הטלפוני טלכה אמר: תתקשרי לשירות הלקוחות ותגידי שלא נתנו לך שירות ושאת מתנתק. ישר נתתי לעצמי מכה במצח: הרי אני ישראלית! התקשרתי ותוך עשר דקות נפתרה הבעיה וגם הםנתנו לי את הסיסמא הסודית, הלא היא המסעדה האהובה עלי - hasan. בחיים שלי לא הייתי במסעדה כזו, תהרגו אותי. איך יכלתי לתת שם של מסעדה שלא הייתי בה. שוב התקשרתי לטלכה האומלל לשתף אותי בממצאי וגם הוא היה מבולבל. חסן? מי זה חסן? וגם התבדחתי שאולי זה חסן החילזון מאליק ובליק, תכנית הילדים האהובה ובכלל קוראים לו חזאן, רק בן בן קורא לו חסן, או חלזן או מה שלא יהיה ואז נפל האסימון:

חזאן! שווארמת חזאן, השווארמה האהובה על טל. הוא זה שנתן את הסיסמא הזו ושכח בכלל. הוא פשוט הולך לשלם על זה  סתם נו, בעיקר צחקתי עליו. אגב, הסיסמא שונתה למשהו נורמלי הרבה יותר, לכל המתעניין.

חוץ מזה הכל טוב, אור צופה בפיניאס אנד פרב, סידרה אדירה. אובמה מגיע היום למחוזותינו ואנחנו לא הולכים לצפות בנס. בן למד לעשות גרעפסים בכוונה ולנגן ב air giutar זה מצחיק נורא, בעיקר כשהוא מפעיל את המערכת ותוקע גרעפס במיקרופון וזה משמיע הד, בדיחה שלעולם לא ימאס ממנה. הילדים נוהגים להאשים אחד את השני: אור לא התלבשה בזמן כי בן דיבר איתה, בן מרח אודם על כל הפרצוף כי אמא קנתה אודם והשאירה אותו בתיבת איפור פתוחה במקלחת וכל מיני כאלה.

להיות עקרת בית - אני עקרת בית דמיקולו, נכון שאין בוס על הראש אבל לא צריך להגזים, קצת ניקיון למרות שזה משעמם אותי נורא לנקות ובישולים שזה החלק האהוב עלי. נניח אתמול? סטייקים וקינואה בטחינה (זה למצפון) וסלט (מצפון מצפון) ופירות לקינוח ובערב קילפתי פול פלוס שטיפת הריצפה במטבח וכלים וכל הג'ז הזה. ולפני שבוע? הלכתי עם חברה חדשה יחסית בטריידר ג'וס ומה שמעתי את עצמי אומרת? 'אני חושבת שאקנה רוטב מרינרה, אם יתחשק לי להכין בולונז וזה' טוב, אז תפסתי את עצמי ונקרעתי מצחוק אבל עקרות הבית הזו מביאה אותי למצבים שלא חשבתי שיקרו אי פעם.

ולסיום. אתם בטח לא זוכרים מהם בולים, מן מלבני נייר קטנים מדביקים על מעטפות. אצלנו, באמריקה הגדולה שולחים מכתבים כמו מטורפים, הוראות הקבע נדירות וחשבונות משלמים בדואר. אז הנה הבולים הלוהטים האחרונים שנחתו בביתנו, כל כך חמודים שחבל לשים על חשבון החשמל.